הקשר בין ה' לאומה אינו חד צדדי, אלא ברית הדדית של בחירה וייעוד המעניקה אושר והשגחה מיוחדת. המילה אַשְׁרֵי הפותחת את הפסוק משמשת לשני חלקיו, כאילו נכתב גם "אשרי העם שה' בחר לנחלה לו" [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. כמו כן, קיימת הבחנה בין המונחים בפסוק: המילה הָעָם מציינת מדרגה מעולה וגבוהה יותר מהמילה הַגּוֹי, ולרוב מתייחסת לעם ישראל [מלבי"ם].
הפרשנים מסכימים כי הפסוק מתאר מערכת יחסים כפולה. החלק הראשון, אֲשֶׁר ה' אֱלֹהָיו, מתאר את בחירת האומה בה': העם מקבל על עצמו את ה' לאלוהים, מתרחק מאמונות שווא ועבודה זרה, ומכיר בו כשופט וכמנהיג המשגיח על הבריאה. החלק השני, בָּחַר לְנַחֲלָה לוֹ, מתאר את תגובת ה' או את בחירתו המקבילה: ה' בוחר באותו עם להיות לו לעם סגולה ולנחלה [רד"ק, מאירי]. מתוך אמונה זו, העם מבין שכל הקורות אותו, לטוב ולמוטב, נובעים מהשגחת ה' בהתאם למעשיהם ולא דרך המקרה הטבעי [רד"ק].
לגבי השאלה על מי חל פסוק זה, קיימות שתי גישות מרכזיות. גישה אחת גורסת כי קרבה זו אינה פתוחה לכל אומה שרק תחפוץ בכך, אלא מוגבלת לעם ישראל בלבד. עם זה נבחר לנחלה עוד משחר ההיסטוריה, בעת פילוג האומות, בשל האיכות הרוחנית והשורשית של נשמותיו [אלשיך].
לעומת זאת, גישה אחרת רואה בפסוק שתי מדרגות שונות של קשר. המדרגה הראשונה, הַגּוֹי אֲשֶׁר ה' אֱלֹהָיו, מתייחסת לכל אומה בעולם שתבחר להאמין בה' ולעבוד אותו, ובכך תזכה להשגחתו. המדרגה השנייה והגבוהה יותר, הָעָם בָּחַר לְנַחֲלָה לוֹ, מתייחסת לעם שה' עצמו בחר בו. אומה נבחרת זו זוכה לא רק להשגחה רגילה, אלא להשגחה ניסית ופלאית החורגת מגדרי הטבע [מלבי"ם].