ההצדקה העמוקה ביותר להלל ולשבח את ה' נובעת מהשלמות והצדק המוחלטים המאפיינים את הנהגתו. מאחר שפועלו של ה' נעשה ביושר, מן הראוי לספר בתהילתו [מצודת דוד]. הפסוק פונה במיוחד אל האנשים הישרים, שכן ה' עצמו מדגיש תמיד בתורתו את החשיבות של עשיית הישר והטוב, וזהו חפצו האמיתי [אלשיך].
הפרשנים מציעים גישות שונות להבנת המושג דבר ה'. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שמדובר בגזרותיו ומשפטיו של ה' על בני האדם, המבוצעים בעולם ביושר וללא כל עוול. גזרות אלו מובאות לידי מעשה על ידי המלאכים, המשמשים כעושי רצונו [אבן עזרא]. מנגד, יש המבארים כי דבר ה' אינו מתייחס למשפט, אלא לדיבור האלוהי שבו נבראה המציאות, כלומר לחוקי הטבע הקבועים והישרים שאינם משתנים לעולם [מלבי"ם].
ההכרה בכך שכל גזרות ה' מבוססות על יושר מובילה לתפיסת חיים ייחודית אצל הצדיקים. הם חיים בשמחה וברננה תמידית ואינם מתעצבים על מה שנגזר עליהם [אבן עזרא]. גם כאשר פוקד אותם אירוע קשה, הם משבחים את ה', מודים בצדקתו ומכירים בכך שהדבר נעשה לטובתם. מתוך כך, הם מסוגלים להודות על הרעה באותה שמחה ובאותו טוב לבב שבהם הם מודים על הטובה [רד"ק].
בחלקו השני של הפסוק, וכל מעשהו באמונה, מתגלים רובדי משמעות נוספים למושג "אמונה". בהקשר של הנהגת הטבע, האמונה מבטאת את הנאמנות וההתמדה של חוקי הבריאה, כדוגמת חילופי היום והלילה, שה' התחייב לקיימם לעד מבלי לבטלם [מלבי"ם].
לעומת זאת, בהקשר של שכר ועונש, המילה מעשהו מתפרשת כמתן השכר לצדיקים בעולם הבא. לפי גישה זו, המילה באמונה מתבארת במשמעות של אשראי והקפה. בניגוד ליצר הרע המעניק לאדם תגמול וסיפוק מיידי, ה' משלם את השכר בעתיד, בעולם הבא. משום כך נדרשת מהצדיקים מידת היושר, כדי שבזכות תמימות לבם לא יהרהרו אחר מידותיו של ה' וימשיכו לדבוק בו, גם כאשר שכרם מתעכב וניתן להם מתוך אמונה וביטחון [אלשיך].