אדם המצוי במצוקה פונה אל ה' בתפילה המשלבת ביטחון בצדקתו, הישענות על חסדי העבר ובקשת רחמים להווה. רקע הדברים מיוחס לתקופה שבה דוד המלך נאלץ לברוח מפני אבשלום בנו, עת שבה נזקק לישועה מול רודפיו [רד"ק].
בפנייתו בְּקָרְאִי עֲנֵנִי, המבטאת בקשה למענה בשעה שהוא קורא אל ה' [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ], הוא משתמש בכינוי אֱלֹהֵי צִדְקִי. רוב הפרשנים מסכימים כי כינוי זה נושא מספר משמעויות המשלימות זו את זו. מצד אחד, זוהי פנייה אל ה' כאל אלוהי האמת והצדק [ביאור שטיינזלץ], או כשופט צדק (שכן המילה "אלוהים" משמעותה גם שופט) היודע שהצדק נמצא עם המתפלל והעוול אצל אויביו [רד"ק]. מצד שני, זוהי קריאה לאל המשגיח, היודע את צדקתו ותומו של האדם [מלבי"ם, מאירי, ביאור שטיינזלץ], והוא הסיבה הראשונית לכך שצדקתו תצא לאור ותיראה בעולם [אבן עזרא]. פירוש נוסף רואה בכך הכרה בה' כמי שעושה חסד וצדקה עם האדם [מצודת דוד]. ייתכן אף שהאות יו"ד במילה "צדקי" היא תוספת לשונית, והכוונה היא פשוט לאלוהי צדק [מאירי].
בהמשך, המשורר מתאר את מצבו במילים בַּצָּר הִרְחַבְתָּ לִּי. המילה בַּצָּר משמשת כשם עצם המתאר שעת מצוקה ודוחק [אבן עזרא], מצב שבו המציאות סוגרת על האדם. לעומת זאת, ההרחבה מסמלת את נסיגת הדברים הדוחקים, ומתן מרחב תנועה ונשימה [ביאור שטיינזלץ].
קיימת מחלוקת לגבי הזמן שאליו מתייחסת פעולת ההרחבה. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שמדובר בהישענות על אירועי העבר: כשם שפעמים רבות בעבר, בימי דוחק וצרה, ה' הושיע והעמיד את המתפלל במרחב, כך הוא מבקש שייעשה גם עתה [רש"י, מצודת דוד, מאירי]. מנגד, יש הסבורים כי מדובר בנבואה על העתיד שנאמרה ברוח הקודש. לפי גישה זו, הפועל נאמר בלשון עבר כדי לבטא ביטחון מוחלט בישועה, כאילו כבר התרחשה, והמשמעות היא שה' עוד ירחיב ויושיע אותו [רד"ק].
מבט עמוק יותר מציע כי הצרה וההרחבה כרוכות זו בזו. הייסורים עצמם נועדו לטובתו של האדם, שכן כאשר המציאות לוחצת ומצרה לו בעולם הזה, ה' מרחיב לו בעולמות העליונים ומנקה אותו מאשמותיו. מתוך כך, בקשתו של דוד אינה בהכרח להסיר את הייסורים, אלא שה' יענה לו בעודו בתוך הצרה, כדי שהרואים לא יטעו לחשוב שהוא ננטש על ידי ה' ויימנע חילול השם [אלשיך].
חתימת הפסוק, חָנֵּנִי וּשְׁמַע תְּפִלָּתִי, היא בקשת רחמים [ביאור שטיינזלץ]. אף על פי שבתחילת הפסוק המתפלל מזכיר את צדקתו האישית, הוא אינו דורש את הישועה בזכות, אלא מתחנן לחנינה, שהיא חסד ורחמים הניתנים לאדם שלא על פי שורת הדין [מלבי"ם]. גם אם ה' כבר נענה לבקשתו והרחיב לו טרם סיים להתפלל, הוא מוסיף ומבקש שה' ישמע את תפילתו, שכן ה' חפץ ומשתעשע לשמוע את קולם ותפילתם של אוהביו, בדומה למלך הנהנה להאזין לדברי אהובו גם לאחר שכבר מילא את בקשתו [אלשיך].