בלב זמנים של משבר, בלבול או רדיפה, עולה זעקה אנושית טבעית המבקשת נחמה וישועה. הפסוק מציג ניגוד בין כמיהתם של ההמונים להצלחה גלויה, לבין בקשתו העמוקה של המשורר להארת פנים אלוהית.
הפרשנים נחלקו בזהותם של אותם רַבִּים ובמהותו של הטוֹב שאותו הם מחפשים. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שמדובר בהמון העם הכמהּ לעושר חומרי ולהצלחה בעולם הזה, במיוחד כאשר הם רואים את הרשעים חיים בשלווה ומשגשגים [רש"י, מצודת דוד]. במבט דומה, יש המפרשים כי הזעקה מִי יַרְאֵנוּ טוֹב עולה בעת צרה ספציפית, כדוגמת שנת בצורת ורעב, שבה העם משווע לגשם ולפרנסה [מלבי"ם]. גישה רוחנית יותר מציעה כי שגשוגם של הרשעים יוצר משבר אמונה, וההמונים מבקשים לראות מעט מן הטוב של העולם הבא כבר בעולם הזה, כדי לחזק את ליבם בעבודת ה׳ [אלשיך]. לעומת זאת, קו פרשני שונה לחלוטין מזהה את הרַבִּים כשונאיו ומבקשי רעתו של דוד המלך, כדוגמת אנשי אבשלום המורדים, אשר הטוֹב בעיניהם הוא מותו של דוד והצלחת המרד [רד"ק, אבן עזרא, מאירי].
כמענה לאותה קריאה, מבקש המשורר: נְסָה עָלֵינוּ אוֹר פָּנֶיךָ. המילה נְסָה זכתה למספר ביאורים. פירוש אחד קושר אותה למילה "נס" במשמעות של דגל או תורן, כלומר בקשה מה׳ שירים ויגביה את אור פניו עלינו כדגל מתנוסס, או לחלופין לשון של הארה והברקה [רש"י, מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ]. אחרים מפרשים כי מדובר בבקשה להתערבות פלאית בדרך נס, שתאפשר לאור הרוחני להתגלות בעולם החומרי [אלשיך]. מנגד, מבחינה לשונית, פרשנים רבים מסכימים כי האות סמ"ך מחליפה את האות שי"ן, והאות ה"א מחליפה את האות אל"ף, כך שמשמעות המילה היא למעשה "נשא" (להרים), בדומה לברכת הכהנים "ישא ה׳ פניו אליך" [אבן עזרא, רד"ק, ביאור שטיינזלץ].
מתוך שלל הפירושים עולה תמונה שלמה: בעוד שההמונים או האויבים ממקדים את מבטם בהצלחה חומרית, בצרכים מיידיים או בניצחונות פוליטיים, המשורר מתפלל להשגחה עליונה. הוא מבקש מה׳ שיאיר את האפלה [מאירי], יגלה את השגחתו שהוסתרה [מלבי"ם], ויכוון את כל התשוקות לא אל העולם הזה, אלא אל האור הנצחי של פני ה׳ [רד"ק].