קרה לכם פעם שסמכתם על מישהו חזק שישמור עליכם, ופתאום הרגשתם שאתם צריכים להתמודד עם קושי לגמרי לבד? זו בדיוק התחושה של המשורר. הוא יודע שאין לו כוח משלו להתמודד מול האויבים שלו, ולכן הוא פונה אל ה׳ וקורא לו אֱלֹהֵי מָעוּזִּי. כלומר, ה׳ הוא המבצר החזק שלו והכוח היחיד שעליו הוא נשען.
מתוך האמונה החזקה הזו, עולה אצלו שאלה כואבת: אם אתה המבצר החזק שלי מאז ומתמיד, למה עכשיו אני מרגיש עזוב? הוא שואל למה זְנַחְתָּנִי, מילה שפירושה עזיבה. הקושי והלחץ גורמים לו להרגיש שהוא נמצא בחושך, ולכן הוא מתאר את עצמו במילה קֹדֵר, שמשמעותה חושך ושחור. כדי להראות עד כמה התקופה הקשה הזו מרגישה לו ארוכה, הוא לא אומר סתם "אלך", אלא משתמש במילה אֶתְהַלֵּךְ, שמתארת הליכה איטית ומתמשכת בתוך החושך.