תהלים, פרק נ׳, פסוק ח׳

ה' מבהיר כי תוכחתו אינה נסובה על הימנעות מהבאת קרבנות חטאת ואשם, ולכן הוא אומר לֹא עַל־זְבָחֶיךָ אוֹכִיחֶךָ. הדרישה האלוהית מתמקדת במוסר פנימי ובתשובה כנה, ולא בעסקאות חומריות נטולות כוונה. ביחס להמשך, וְעוֹלֹתֶיךָ לְנֶגְדִּי תָמִיד, ייתכן שה' קובע כי אינו דורש את הבאתן התמידית, או שהעם אכן מקפיד להביאן אך ה' מבהיר שאינו זקוק למנחות בדומה למלך בשר ודם. גישה נוספת מפרשת את המילה לְנֶגְדִּי כלשון התנגדות ומטרד, שכן הבאת קרבנות עולה באופן קבוע לכפרה על הרהורי עבירה מעידה על שגרת חטא מתמשכת במקום על תיקון אמיתי.