שתיקתו של ה' לנוכח חטאי האדם, עליה נאמר אֵלֶּה עָשִׂיתָ וְהֶחֱרַשְׁתִּי, נובעת מאורך אפו המעכב את העונש, ממתן הזדמנות לשוב בתשובה או מרצונו להסתיר את קלון החוטא. שתיקה זו גורמת לאדם לטעות, שכן דִּמִּיתָ הֱיוֹת אֶהְיֶה כָמוֹךָ, והוא דמיין וחשב שה' אינו מודע לנסתרות, מסכים עם החטאים או אף בעל גוף גשמי כמותו. אולם בסופו של דבר ה' לא ישתוק אלא יגיב ויאמר אוֹכִיחֲךָ וְאֶעֶרְכָה לְעֵינֶיךָ. הוא יתווכח עם האדם ויסדר לפניו את כל מעשיו הנסתרים כדי להענישו, או לחלופין יציג בפניו את שלבי הידרדרותו בחטא כדי לעורר אותו לתשובה.
תהלים, פרק נ׳, פסוק כ״א
אֵ֤לֶּה עָשִׂ֨יתָ ׀ וְֽהֶחֱרַ֗שְׁתִּי דִּמִּ֗יתָ הֱיֽוֹת־אֶהְיֶ֥ה כָמ֑וֹךָ אוֹכִיחֲךָ֖ וְאֶעֶרְכָ֣ה לְעֵינֶֽיךָ׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.