הדור כולו מתואר ככזה שנטש את דרך הישר, מה שמותיר מציאות עגומה שבה הרשעים שולטים ואין מקום לקדושה [ביאור שטיינזלץ].
בביאור המילים כֻּלּוֹ סָג, הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהמילה סָג משמעותה נסיגה, סטייה וחזרה לאחור מדרך הטוב [מצודת ציון, מצודת דוד, מאירי, ביאור שטיינזלץ]. המאירי מדגיש כי מדובר בפעולה מתמשכת של הליכה תמידית לאחור. לעומת זאת, רש"י מפרש את המילה מלשון "סיגים", כלומר פסולת וטומאה.
לגבי המילה נֶאֱלָחוּ, הפרשנים מסכימים כי היא מבטאת קלקול והשחתה מוסרית. משמעותה היא שהם נבאשו, נמאסו והתלכלכו מבחינה מידותית [מצודת ציון, מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. המאירי מוסיף כי ייתכן שהמילה נגזרת מהמילה "חלאה" (לכלוך) בהיפוך אותיות.
הקביעה המוחלטת בסוף הפסוק, אֵין עֹשֵׂה טוֹב אֵין גַּם אֶחָד, מתפרשת כתיאור של מציאות שבה הרשעים מצויים בכל מקום ופוגעים בטובים [ביאור שטיינזלץ]. רש"י ממקד תיאור זה בהקשר של שלטון או צבא, ומסביר כי מתוך כל החיל, אין אפילו אדם אחד שימחה ביד הרשע על מעשיו.
בגישה שונה לחלוטין, האלשיך דורש את הפסוק על רקע סיפור מגילת אסתר. לפי פירושו, סָג מרמז לניסיון לסגת לאחור ולבטל את גזרת המן באמצעות האגרות השניות. יַחְדָּו נֶאֱלָחוּ מתאר את המצב חסר התקנה לכאורה, שכן לא ניתן היה לבטל לחלוטין את כתב המלך הראשון. במציאות זו, אֵין עֹשֵׂה טוֹב אֵין גַּם אֶחָד משקף את מצבם הרוחני של עם ישראל באותה עת, שטרם חזרו בתשובה שלמה למרות שראו את זעקתו של מרדכי ברחובות, עד להתערבותה של אסתר.