תהלים, פרק נ״ג, פסוק ו׳

Psalms 53:6Sefaria

שָׁ֤ם ׀ פָּ֥חֲדוּ פַחַד֮ לֹא־הָ֢יָ֫ה פָ֥חַד כִּֽי־אֱלֹהִ֗ים פִּ֭זַּר עַצְמ֣וֹת חֹנָ֑ךְ הֱ֝בִשֹׁ֗תָה כִּֽי־אֱלֹהִ֥ים מְאָסָֽם׃

רגעים של אימה גדולה ואיום קיומי מתהפכים באחת למפלה מוחצת של האויב. תחושת החרדה העמוקה של המאוימים מתבדה כאשר ההשגחה העליונה מתערבת, מפזרת את צבאות התוקפים, ומותירה אותם בבושה ובכישלון מוחלט.

הפרשנים חלוקים לגבי התקופה ההיסטורית או העתידית שאליה מכוונים הדברים. יש שרואים כאן תיאור של מפלתו הפלאית של סנחריב שצר על ירושלים [מצודת דוד], או רמז לאימה שנפלה על בלשאצר מלך בבל לפני נפילתו [רש"י]. אחרים קושרים זאת לסיפור המגילה ולמפלתו של המן בשושן [אלשיך]. מנגד, קיימת גישה הרואה בדברים נבואה על מלחמת גוג ומגוג באחרית הימים, שבה יכו באויבים מכות טבע אדירות [רד"ק, מאירי]. מעבר להקשרים המסוימים, יש המפרשים את הדברים כתיאור כללי של מאבק הרשעים באנשים הטובים והצלתם של האחרונים [ביאור שטיינזלץ].

הביטוי שָׁם פָּחֲדוּ פַחַד לֹא־הָיָה פָחַד זוכה לשני כיווני הבנה עיקריים. הגישה המרכזית גורסת כי מדובר בחרדה חסרת תקדים בעוצמתה, כלומר מעולם לא היה פחד גדול כזה [אבן עזרא, מצודת דוד, מאירי]. לעומת זאת, גישה אחרת מסבירה כי מדובר בפחד שווא; הצדיקים היו משוכנעים שהם עומדים להיות מושמדים, אך למעשה לא הייתה כל סיבה אמיתית לפחד, שכן ישועת ה' כבר הייתה מוכנה [ביאור שטיינזלץ, אלשיך].

הסיבה לביטול הפחד היא שבאותו זמן ה' כבר פִּזַּר עַצְמוֹת חֹנָךְ. רוב הפרשנים מסכימים כי המילה חֹנָךְ נגזרת מהשורש ח.נ.ה, והיא מתארת את צבאות האויב החונים וצרים על ירושלים או על עם ישראל (אם כי קיימת דעת מיעוט הקושרת זאת לשורש ח.נ.ך, מלשון חינוך והרגל [רש"י]). אף שהפועל מופיע בלשון עבר, בהקשר של נבואות לעתיד לבוא הוא מתפרש כהבטחה עתידית שה' יפזר את עצמות התוקפים [מאירי].

בסיום הפסוק נאמר הֱבִשֹׁתָה כִּֽי־אֱלֹהִים מְאָסָם, ומילת הפנייה הֱבִשֹׁתָה מעוררת מגוון רחב של פירושים באשר לזהות הנמען. יש המפרשים כי הפנייה היא לה' עצמו, אשר בייש והכשיל את שונאי ישראל [רש"י, אלשיך]. אחרים סבורים כי הפנייה מופנית אל המשיח [רד"ק, מאירי] או אל דוד המלך [אבן עזרא], אשר ישיבו את האויבים ריקם ויביישו אותם, משום שה' בחר בהם ומאס באויבים. כיוון שונה מציע שהפנייה היא אל האויב הרשע עצמו, שתוכניותיו נחלו אכזבה והוא נותר מבויש [ביאור שטיינזלץ]. פירוש ייחודי נוסף מפנה את המילה אל המצביא הרומאי טיטוס, ומסביר לו כי הצלחתו לבייש ולהחריב את ישראל לא נבעה מכוחו, אלא רק משום שבאותה עת ה' מאס בעמו בגלל חטאיהם [מצודת דוד].

רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״ל
פסוק ה׳
פסוק ז׳

נעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?

עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.

תרמו עכשיו

מה דעתכם על הפירוש?

התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!

ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.