עם ישראל נמשל לגֶּפֶן הנותנת פרי משובח, חווה סבל בשתיקה כענבים הנדרכים, אך סופה לגבור כיין חזק. ה' הוציא את העם מִמִּצְרַיִם כחקלאי העוקר עץ כדי לנטעו במקום אחר, ולכן נאמר תַּסִּיעַ, לרמוז על עקירתם ומסעם ההדרגתי במדבר. לאחר מכן ה' פינה את המקום עבור העם כאשר תְּגָרֵשׁ גּוֹיִם, סילק את עמי כנען מארצם, וַתִּטָּעֶהָ, נטע את ישראל במקומם, דבר המוכיח כי אין לאומות האחרות ערך לעומת עמו הנבחר. תיאור היסטורי זה נאמר כתפילה המזכירה לה' את דאגתו בעבר, כדי לעורר את רחמיו להושיע את העם מגלויות ההווה ולסייע בבניין המקדש.
תהלים, פרק פ׳, פסוק ט׳
גֶּ֭פֶן מִמִּצְרַ֣יִם תַּסִּ֑יעַ תְּגָרֵ֥שׁ גּ֝וֹיִ֗ם וַתִּטָּעֶֽהָ׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.