מתוך מציאות של גלות ארוכה, עולה קריאה אל יְהֹוָה אֱלֹהִים צְבָאוֹת, אלוהי המלאכים וצבאות השמיים, המבטאת חשש שמא ה' הסתפק בהנהגת העליונים וזנח את עמו. המשורר שואל עד מתי עָשַׁנְתָּ, כלומר מתי יפסק חרון האף והכעס העז שבוער כעשן. זעם זה מופנה כלפי בִּתְפִלַּת עַמֶּךָ, שכן ה' דוחה את פניות העם, ותפילתם נדמית לפניו כעשן מחניק במקום קטורת רצויה. משמעות נוספת לעשן היא מחיצה שה' הציב כדי להסתיר את פניו ולחסום את התפילות מלהגיע אליו. עם זאת, עצם החסימה הפעילה מעידה כי ה' לא נטש את ישראל לגמרי כפי שעשה לשאר הגויים, שאם לא כן היה פשוט מתעלם מהם לחלוטין.
תהלים, פרק פ׳, פסוק ה׳
יְהֹוָ֣ה אֱלֹהִ֣ים צְבָא֑וֹת עַד־מָתַ֥י עָ֝שַׁ֗נְתָּ בִּתְפִלַּ֥ת עַמֶּֽךָ׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.