בקשת המשורר להתערבות אלוהית מציגה פנייה כפולה הממוקדת בדמות ייחודית, תוך שימוש בסמלים של כוח וקרבה. הפרשנים נחלקו בשאלה המהותית האם הפסוק מהווה תפילה להגנה וישועה, או שמא בקשה לנקמה והענשה.
הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים [רד"ק, אבן עזרא, מצודת דוד, המאירי וביאור שטיינזלץ] היא שהפסוק מהווה בקשה להגנה על עם ישראל. לפי גישה זו, הבקשה תְּהִי יָדְךָ משמעותה תמיכה, עזרה והגנה. אבן עזרא אף מדגיש מבחינה לשונית כי הביטוי "תהי ידך על" מציין לשבח ולעזר. לפיכך, אִישׁ יְמִינֶךָ הוא עם ישראל, האיש הנאמן לה' שנקנה ונושע בידו החזקה ובימינו הגדולה. הביטוי עַל בֶּן אָדָם משמש ככפל לשון המחזק את החלק הראשון של הפסוק, ומתייחס לישראל שאותם אִמַּצְתָּ לָּךְ – כלומר, חיזקת אותם כדי שיהיו עמך ואתה תהיה להם לאלוהים. המאירי ואבן עזרא מוסיפים כי אזכור המילים בן אדם מגיע כהמשך למשל הגפן שהוזכר קודם לכן במזמור; כעת, במקום לכנות את ישראל רק "בן" במשמעות של ענף גפן, המשורר עוזב את המשל וקורא להם מפורשות בן אדם.
מנגד, קיימת גישה פרשנית הפוכה הרואה בפסוק בקשה לענישת האויב [רש"י ומלבי"ם]. לפי פירוש זה, תְּהִי יָדְךָ מכוון למכת ידו של ה' ולעונש. רש"י מזהה את אִישׁ יְמִינֶךָ כעשיו, שעומד מוכן לכך שימין ה' תיפרע ממנו, והוא אותו בֶּן אָדָם שה' אימץ וחיזק בעבר כאשר נתן לו את משמני הארץ למושבו. המלבי"ם מרחיב רעיון זה ומסביר כי האויב בא והחריב ארצות בכוח ימין ה' שניתן לו, וכעת המשורר מבקש שיד ה' תכה את אותו איש שה' חיזק בתחילה.
רובד פרשני נוסף לוקח את הפסוק אל ימות המשיח. אבן עזרא מזכיר אפשרות שאיש ימינך הוא משיח בן אפרים. האלשיך מרחיב בכיוון זה וקושר את הפסוק למלך המשיח ולמשה רבנו. לפי האלשיך, הבקשה היא שה' יניח את ידו ויעניק מכוחו למשיח או למשה, ממש כפי שעשה בקריעת ים סוף כשנתן את ימינו על ימין משה. בראייה זו, המילים בן אדם מתייחסות לדוד המלך, ומבטאות את ההנהגה העתידית שבה יזכו ישראל.