לאחר ימי תפארתו של עם ישראל, שנדמה לכרם מטופח ושמור, מובעת תמיהה כאובה על מצבו הנוכחי של העם, שנותר חשוף ופגיע לחלוטין.
הפרשנים עומדים על משמעות המילה לָּמָּה, ומסבירים כי השאלה היא מדוע דווקא עתה השתנה המצב [רש"י, מאירי, ביאור שטיינזלץ]. התלונה מופנית כלפי ה', מדוע הפך כביכול לאויב והסיר את שמירתו והגנתו מעל העם [רד"ק, מצודת דוד].
הביטוי פָּרַצְתָּ גְדֵרֶיהָ מתאר את שבירת כותלי הכרם [מצודת ציון], כלומר פריצת כל חומות ההגנה של האומה [ביאור שטיינזלץ]. כתוצאה מכך, וְאָרוּהָ – הפרשנים מסכימים כי משמעות מילה זו היא לקיטה, קטיפה ואיסוף של הפירות בידי כל מי שעובר במקום. ה' הפקיר את כרמו לכל, וכעת כל עובר אורח יכול לשלול שלל ולבוז בז [מצודת דוד, אלשיך].
גישה מעניינת להסבר פריצת החומות מציגה התערבות אלוהית אקטיבית. מלכי הארץ ואויבי ישראל לא היו מאמינים שביכולתם להיכנס לשערי ירושלים ולכבשה. משום כך, ה' עצמו נאלץ לפרוץ את החומות ולהכריז כי הכרם נותר ללא שומר וכי בעליו עזב אותו, ורק כך ההינו האויבים להיכנס ולהחריב את העיר [אלשיך].
פריצת הגדרות משמשת גם כהצדקה עבור הבוזזים. מאחר שהחומות נפרצו והכרם נפתח אל הדרך, עוברי האורח שלוקטים את הפירות טוענים כי אין במעשיהם משום גזל, שכן פירות הנמצאים בדרך פתוחה נחשבים להפקר [חומת אנך].
בנוסף, חורבן זה מתואר כתהליך מדורג. בשלב הראשון, החומות נפרצות ועוברי אורח מזדמנים מסתפקים בקטיפת הפירות. אולם פריצה זו סוללת את הדרך לשלב השני והקשה יותר שמופיע בהמשך, שבו מגיעים מחריבי הארץ, נבוכדנצר ושריו, ומשחיתים את הגפן כליל [מלבי"ם].