דימוי חזותי עז של חיות פרא המשחיתות חלקה חסרת הגנה עומד במרכזו של הכתוב, ומהווה משל נוקב לאומות העולם הפוגעות בישראל. התמונה המצטיירת היא של כליון ואובדן המבוצעים על ידי כוחות חיצוניים אכזרים המכלים כל חלקה טובה.
ברמה הלשונית, המילה יְכַרְסְמֶנָּה מוסברת על ידי רוב הפרשנים כלשון כריתה, השחתה וניתוק. פעולה זו נמשלת לכרסום של נמלים המכלות את יבול השדה, תוך חילוף מקובל בין האותיות כ' ו-ק' בשפה העברית [רש"י, רד"ק, מצודת ציון, מלבי"ם, המאירי]. מנגד, יש המזהים כאן פועל בעל שורש בן ארבע אותיות [אבן עזרא]. המילה שָׂדַי מתפרשת בפשטות כ"שדה" [רד"ק, מצודת ציון, אבן עזרא], והפועל יִרְעֶנָּה מתאר את רעיית החיות האוכלות את פירותיה וענפיה של החלקה וניזונות ממנה [רש"י, מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ].
החיות המוזכרות משמשות אלגוריה למלכויות ולאומות השונות הקמות על ישראל. החֲזִיר הבא מִיָּעַר מסמל את האומות הגדולות והמשחיתות ביותר. יש המזהים חזיר בר זה עם עמלק, שכן בדומה לחזיר שיש לו מקצת סימני טהרה, גם לעמלק ישנה זכות אבות מסוימת המגינה עליו [רש"י, אלשיך]. אחרים רואים בחזיר סמל לעשיו, אשר מציג כלפי חוץ חזות של צדק ומשפט טהור, בדומה לחזיר המציג את טלפיו השסועות כדי להיראות טהור, אך בפנים הוא מלא בגזל, רצח ושחיתות [המאירי]. דעה נוספת קושרת את חזיר היער, שהוא חיה חיצונית ופראית, דווקא למלכות יוון שפרצה אל תוך ירושלים וחיללה את המקדש [אלשיך].
הביטוי וְזִיז מתפרש לרוב מלשון תזוזה ותנועה [רש"י, מצודת ציון, המאירי]. לפי גישה אחת, הכוונה היא לכלל רמשי השדה וחיות המדבר [רש"י, רד"ק, מצודת דוד], המייצגים אומות פחותות וקטנות יותר המנצלות את שעת הכושר כדי לפגוע, כדוגמת זרעו של ישמעאל [המאירי] או אדום בגלות האחרונה [אלשיך]. גישה שניה מזהה את ה"זיז" כמין של עוף דורס [אבן עזרא, ביאור שטיינזלץ]. מסורת מדרשית מתארת את הזיז כעוף ענק ואימתני שבשעה שהוא פורש את כנפיו הוא מסתיר את השמש כולה, ושמו ניטל עליו משום שבשרו מורכב ממגוון רחב של טעמים [רד"ק, המאירי].
רובד פרשני מרתק עולה מתוך צורת הכתיבה המסורתית של המילה מִיָּעַר בספר התורה. האות ע' במילה זו נכתבת כשהיא תלויה באוויר. הפרשנים מסבירים כי הדבר טומן בחובו מסר מותנה: אם ישראל זוכים, המילה נקראת כאילו נכתבה באות א' (מיאור), והאויב נמשל לחיית מים חסרת אונים שאין לה כוח לעלות ליבשה ולהזיק. אך כאשר הם אינם זוכים ונגזרת עליהם פורענות, האות ע' מקבלת את משמעותה המלאה, והאויב מזנק עליהם כחיית יער פראית, קטלנית ומשחיתה [רש"י, המאירי].