תהלים, פרק פ׳, פסוק י״ד

תארו לעצמכם גינה יפה ומטופחת שפתאום חיות בר נכנסות אליה ומתחילות לאכול את כל מה שצומח בה. הציור הזה משמש כמשל לעם ישראל כאשר אומות אחרות מנסות לפגוע בו. הפעולה של האויבים מתוארת במילה יְכַרְסְמֶנָּה, שמשמעותה השחתה וחיתוך, ממש כמו שנמלים מכרסמות ומכלות את יבול השדה. האויבים הגדולים נמשלים לביטוי חֲזִיר מִיָּעַר. למה דווקא חזיר? מפני שהחזיר מראה כלפי חוץ את הפרסות שלו כדי להיראות טהור, אבל בפנים הוא אינו כזה. כך גם עמים מסוימים שניסו להראות כלפי חוץ שהם פועלים בצדק וביושר, אך באמת רצו להזיק ולפגוע. יחד עם החזיר מגיע גם הזִיז, שזה כינוי לחיות קטנות ורמשים שזזים ונעים ממקום למקום. הם מסמלים עמים קטנים יותר שמנצלים את ההזדמנות להצטרף. כל החיות הללו נכנסות אל שָׂדַי, שזה פשוט שדה, והן יִרְעֶנָּה אותו, כלומר רועות בו ואוכלות את הפירות והענפים שבו. ישנו גם רמז מעניין מאוד בצורת הכתיבה בספר התורה: האות עין במילה מִיָּעַר נכתבת כשהיא תלויה באוויר. המפרשים מסבירים שזה מלמד אותנו דבר חשוב, אם עם ישראל מתנהגים בדרך טובה, המילה נקראת כאילו כתובה בה האות אלף, "מיאור", וזה רומז לחיה שחיה במים ואין לה כוח לעלות ליבשה ולהזיק. אך אם חלילה לא מתנהגים כראוי, המילה נשארת "מיער", והאויב מקבל כוח של חיית יער פראית.