תפילת המשורר מבקשת מה' להביט, לזכור ולהגן על מה שנטע וביסס בעצמו. המילה וכנה זוכה למספר כיווני פרשנות. הגישה המרכזית בקרב חלק מהפרשנים היא שמדובר בנטיעה, שתיל או גפן מבוססת. יש המציינים כי האות כ"ף מתחלפת באות גימ"ל, כך שהמשמעות זהה למילה "גינה" [רד"ק, אבן עזרא, מאירי]. מנגד, פרשנים אחרים מסבירים כי המילה נגזרת מלשון מכון, כן ובסיס יציב [רש"י, מצודת ציון, מלבי"ם].
מתוך הגדרות אלו, הפרשנים נחלקים לגבי הנמשל של אותה וכנה. יש הרואים בכך התייחסות לעם ישראל עצמו [אבן עזרא], או לארץ ישראל המהווה את מקום מושבה של הגפן [מצודת דוד]. לעומתם, יש המפרשים שהבסיס והנטיעה רומזים לירושלים ולבית המקדש, המשמשים ככן ובסיס לקבלת השפע העליון מאת ה' [רד"ק, אלשיך].
בהמשך הפסוק, המילה בן מפורשת אף היא בשני מישורים מקבילים. במישור הבוטני, המילה מתארת ענף או סעיף של הגפן, בדומה לביטוי "בן פורת יוסף" [רד"ק, אבן עזרא, מאירי, שטיינזלץ], ויש הקושרים אותה ללשון בניין [מלבי"ם]. במישור הלאומי וההיסטורי, הבן מסמל את עם ישראל [מצודת דוד, שטיינזלץ]. רש"י מוסיף רובד של השוואה, ומסביר כי ה' חיזק את יעקב ובחר בו על פני עשו, שאף הוא כונה "בן" על ידי אביו. פירוש ייחודי נוסף רואה בבן רמז לדוד המלך, שה' קרא לו "בני", ובזכותו התבסס בניין בית המקדש [אלשיך].
הבקשה נחתמת במילים אמצתה לָּךְ, שמשמעותן חיזוק, אימוץ בברית וחיבוק [מצודת ציון, מאירי, שטיינזלץ]. מתוך המילים עולה נימה של כאב, שכן המשורר מזכיר לה' כי בעבר הוא כבר חיזק ואימץ את הנטיעה הזו אליו, אך כעת נראה כי נטש אותה, ולכן עולה התחינה לשוב ולהשגיח עליה [רד"ק].