מזמור זה נפתח בכותרת המשמשת כהקדמה מוזיקלית ונבואית לשיר של זעקה ותפילה ממעמקי הגלות. קיימת מחלוקת לגבי התקופה ההיסטורית שאליה מכוון המזמור. יש הסבורים כי הוא יוסד על ידי בני אסף בימי עזרא ונחמיה, כשתיארו את מצוקת השבים מבבל ואת אויביהם שניסו להפריע לבניין המקדש [מלבי"ם]. אחרים רואים בו רמז לצרות עתידיות בימי המלך יהוא [רש"י], אך הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהמזמור נאמר כחזון ותפילה על הגלות הארוכה והנוכחית של עם ישראל [רד"ק, מאירי].
המילה לַמְנַצֵּחַ מכוונת לממונה על המקהלה או על הנגנים [ביאור שטיינזלץ].
הביטוי אֶל־שֹׁשַׁנִּים מתפרש בשתי דרכים עיקריות. הגישה המוזיקלית, המשותפת לפרשנים רבים, מסבירה כי מדובר בהנחיה על ענייני ניגון שאינם מוכרים לנו כיום, ללחן מסוים או לשם של כלי נגינה מובחר [רד"ק, אבן עזרא, מאירי]. יש המדייקים כי זהו כלי נגינה שהיה מעוצב בצורת שושנה [מצודת ציון]. מנגד, הגישה האלגורית מפרשת את המילה כסמל לעם ישראל [רש"י], כרמז לצדיקים כמו מרדכי ואסתר [אלשיך], או כדימוי לתינוקות של בית רבן, ילדים קטנים וטהורים שלומדים תורה ובזכותם מתקיים העולם [חומת אנך].
המילה עֵדוּת מתבארת אף היא במספר אופנים. יש המפרשים אותה מלשון "עדי" ותכשיט, כלומר המזמור הוא דבר נכבד ומהווה קישוט ופאר לאסף שחיבר אותו [אבן עזרא, מצודת ציון, מאירי]. פירוש נוסף הוא מלשון חוק וקביעות, המעיד על תקנה לשורר מזמור זה [מאירי]. גישה אחרת רואה במילה עניין של זיכרון, כשיר שנועד להזכיר [ביאור שטיינזלץ], או כעדות לניסים שה׳ עשה לישראל בגלויות השונות, כמו נס פך השמן [אלשיך].
הצירוף לְאָסָ֣ף מִזְמֽוֹר חותם את הפתיחה. יש הרואים בפסוק כולו מבנה נבואי שבו אסף מבקש רחמים על הגלויות השונות. לפי גישה זו, כל חלק בפסוק מרמז לגלות אחרת, כאשר המילים "לאסף מזמור" מכוונות לגלות האחרונה, מתוך תקווה וביטחון לבניין הבית השלישי, אז ישיר אסף מזמור של גאולה [אלשיך]. בדומה לכך, המזמור כולו שזור ברמזים לגלויות, וכולל שלוש תפילות חוזרות לישועה המרמזות על שלוש גלויות שונות [רש"י].