תהלים, פרק פ׳, פסוק א׳

יצא לכם פעם להיות רחוקים מהבית במשך הרבה מאוד זמן ולהתגעגע? לפעמים, כשאנחנו רחוקים, אנחנו רוצים לשיר שיר מיוחד או לבקש עזרה כדי שה׳ יחזיר אותנו למקום האהוב שלנו. המזמור הזה הוא בדיוק תפילה כזאת. הוא נכתב על התקופה הארוכה שבה עם ישראל נמצא בגלות, רחוק מהארץ שלו, והוא מלא בבקשות לרחמים מה׳. השיר מתחיל בהוראות מוזיקליות למי שאחראי על המקהלה, שנקרא לַמְנַצֵּחַ. הוא מקבל הנחיה לנגן את השיר על כלי נגינה מובחר ויפהפה שהיה מעוצב ממש כמו פרח שושנה, ונקרא אֶל־שֹׁשַׁנִּים. השיר הזה הוא כל כך חשוב ונכבד, עד שהוא נחשב לעֵדוּת, ממש כמו תכשיט יקר ונוצץ שמקשט את מי שחיבר אותו. בסוף הפתיחה מופיעות המילים לְאָסָף מִזְמוֹר, שמספרות לנו שאסף הוא זה שחיבר את השיר. הוא שר ומתפלל מכל הלב, מתוך תקווה גדולה שיום אחד ניגאל, נחזור הביתה ונזכה לשיר שוב את המזמור הזה בשמחה גדולה בבית המקדש.