קרה לכם פעם ששתלתם צמח קטן באדמה, השקיתם אותו ודאגתם לו בכל יום? בטח רציתם לשמור עליו מכל משמר כדי שיגדל ויהיה חזק. בתפילה הזו, המשורר מבקש מה' להביט ולשמור על משהו שהוא בעצמו נטע. הוא משתמש במילה וכנה, שפירושה שתיל או גפן חזקה ויציבה. המשורר מתכוון כאן לעם ישראל, שה' נטע וטיפח באהבה.
בהמשך הוא מזכיר את המילה בן. למרות שזה נשמע לנו כמו ילד, הכוונה כאן היא לענף יפה שצומח מתוך אותה גפן, וגם הענף הזה מסמל את עם ישראל. המשורר מסיים במילים אמצתה לָּךְ, כלומר, הוא מזכיר לה' שבעבר הוא כבר חיזק אותנו, חיבק אותנו וקירב אותנו אליו. עכשיו, מתוך קצת כאב וגעגוע, המשורר מתחנן: הרי פעם כל כך דאגת לצמח הזה וחיזקת אותו, אנא חזור להשגיח עליו גם עכשיו ואל תעזוב אותו.