תהלים, פרק פ״א, פסוק י׳

האיסור על עבודה זרה הוא יסוד הברית בין ה' לישראל, וההתרחקות ממנה שקולה לקבלת התורה כולה. אזהרה זו מתחלקת לשני רבדים, כאשר תחילה נאמר לֹא יִהְיֶה בְךָ אֵל זָר, כלומר איסור פנימי על החזקת פסל ברשות האדם ואף על עצם המחשבה על פולחן אלילים. לאחר מכן מופיע הציווי וְלֹא תִשְׁתַּחֲוֶה לְאֵל נֵכָר, האוסר על ביצוע הפעולה הפיזית של הפולחן כלפי אלילים המייצגים דרגה גרועה ומרוחקת יותר. נאמנות מוחלטת זו ועקירת העבודה הזרה מן המחשבה והמעשה משמשות כתנאי כדי לזכות בשפע הברכות מאת ה'.