תארו לעצמכם שאתם מבטיחים לחבר הכי טוב שלכם שתמיד תהיו נאמנים לו. הקשר שלנו עם ה' מבוסס על הבטחה דומה, והכלל הכי חשוב בה הוא להתרחק לגמרי מעבודה זרה, כלומר מלהאמין בפסלים.
ה' מבקש מאיתנו לֹא יִהְיֶה בְךָ, כלומר שאסור לנו להחזיק פסל ברשותנו, ואפילו לא לחשוב עליו בלב. לאחר מכן מופיעה הבקשה וְלֹא תִשְׁתַּחֲוֶה, שאוסרת עלינו לעשות פעולה ממשית בגוף שלנו, כמו להשתחוות. ה' קורא לפסלים האלו אֵל נֵכָר, שזה תיאור של משהו גרוע ורחוק אפילו יותר מאשר סתם אֵל זָר.
חכמים שמו לב למילה בְךָ ושאלו שאלה מעניינת: איזה אל זר יכול להיות בתוך הגוף שלנו? התשובה היא יצר הרע. לכן, זו לא רק אזהרה מפני פסלים, אלא גם בקשה להתרחק מהדחפים השליליים שיש בתוכנו.
הבקשה הזו היא בעצם תנאי. אם נשמע בקול ה' ונתרחק מהדברים האלו, נזכה להמון שפע וברכה. כדי להזכיר לנו למה כל כך ראוי שנהיה נאמנים לו, ה' מזכיר מיד אחר כך שהוא זה שהוציא אותנו ממצרים, ממש כמו שהוא עשה כשנתן לנו את עשרת הדיברות.