זיכרון העבר של עם ישראל שזור בחסדי ה' ליחיד ולכלל, כאשר שחרורו האישי של יוסף מבית האסורים משמש כסמל לגאולה הלאומית ולהשגחה עליונה. יציאה זו מבטאת את המעבר החד משעבוד למלכות ואת התגלות כוחו של האל בתוך המציאות.
המילה עֵדוּת מתפרשת בשני אופנים עיקריים. גישה אחת רואה בה חוק, אמונה או מצווה שה' קבע בישראל, המבוססים על קבלה ומסורת מדור לדור [מאירי]. מנגד, יש המפרשים מילה זו מלשון "עדי" ותכשיט, רמז לרביד הזהב שהונח על צווארו של יוסף עם עלייתו לגדולה [אבן עזרא, מצודת ציון, מצודת דוד].
השם בִּיהוֹסֵף מתייחס ליוסף בן יעקב, אך טומן בחובו משמעויות נוספות. יש המדגישים כי שמו של ה' שולב בשמו של יוסף כעדות לכך ששמר על קדושתו בסתר ולא חטא עם אשת אדוניו [אלשיך, תורה תמימה]. פרשנים אחרים רואים ביוסף נציג וסמל לכלל עם ישראל, במיוחד בתקופת יציאת מצרים שבה נחשב ליסוד ולעיקר האומה [אבן עזרא, מאירי].
התיאור בְּצֵאתוֹ עַל אֶרֶץ מִצְרַיִם מכוון לרגע שבו יצא יוסף לחופשי, וה' מינה אותו לשר ומושל על מצרים [ביאור שטיינזלץ, מצודת דוד]. הפרשנים מסכימים כי מאורע זה התרחש ביום ראש השנה. עלייתו הפתאומית של עבד מבית האסורים לכס השלטון עמדה בניגוד מוחלט לחוקי הטבע ולנימוסי מצרים, והעידה כי הכוח הפועל הוא כוחו של ה' הפועל לפנים משורת הדין [רש"י, אבן עזרא, אלשיך, מלבי"ם]. פירוש חלופי מציע כי היציאה אינה מתייחסת רק ליוסף האיש, אלא ליציאתם של כלל ישראל מארץ מצרים [אבן עזרא].
החלק החותם את הפסוק, שְׂפַת לֹא יָדַעְתִּי אֶשְׁמָע, מתבאר במספר רבדים. ברובד הפשט, המשורר מדבר בשמו של יוסף שרכש את השפה המצרית שהייתה זרה לו [ביאור שטיינזלץ]. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים מרחיבה זאת ומתארת נס של ממש, שבו המלאך גבריאל לימד את יוסף שבעים לשון בלילה אחד, שכן חוקי מצרים דרשו מהשליט להכיר את כל השפות [רש"י, מצודת דוד, אלשיך]. לחלופין, מילים אלו נאמרו מפי עם ישראל כולו, שנאלץ ללמוד את שפת העם המצרי במהלך שנות הגלות [אבן עזרא, מצודת ציון].
ברובד העמוק והרוחני יותר, השמיעה של הקול הלא מוכר מקבלת משמעות של התגלות. יוסף הבין כי הקול שהוציא אותו לחירות לא היה רק קולו של פרעה שפתר את חלומו, אלא קולו הנסתר של ה' שפעל מאחורי הקלעים והוציאו מצרה [מלבי"ם]. בדומה לכך, האדם המאמין מכריז כי את מה שלא יכול היה להשיג בכוח השכל והעיון בלבד, הוא שומע, מקבל ומאמין דרך מסורת התורה וההתגלות האלוהית [מאירי].