הבטחה אלוהית לישועה מהירה ולניצחון מוחלט מובאת כאן, המותנית בשמיעה בקול ה'. מדובר בהתערבות ישירה שבה מאזן הכוחות משתנה, והשליטה עוברת מידי האומות לידי ישראל.
המילה כִּמְעַט מתפרשת בקרב רוב הפרשנים כזמן מועט, כלומר ישועה שתתרחש במהירות וחיש מהר. האות כ"ף במילה זו משמשת כהדגשה לאמיתות הדבר ולדיוקו [רד"ק, מאירי]. עם זאת, יש מי שמקשר מילה זו לפסוקים הקודמים, ומפרש שהכוונה היא שלוּ היו ישראל שומעים בקול ה' אפילו מעט, מיד הייתה באה הישועה [מלבי"ם].
הפרשנים עומדים על ההבדל בין אוֹיְבֵיהֶם לבין צָרֵיהֶם, וכיצד ה' פועל נגד כל קבוצה. גישה אחת מחלקת בין מחשבה למעשה: ה"אויב" הוא מי שדורש רעה בלבו, ולכן ה' פועל כנגדו במידה כנגד מידה וגורם לכך שאַכְנִיעַ אותו, כלומר יכניע את לבו בלבד. לעומת זאת, ה"צר" הוא מי שמציק מתוך מעשה של ממש, ולכן עליו נאמר אָשִׁיב יָדִי לשם הענשה מעשית [מלבי"ם]. גישה אחרת מציגה חלוקה בין העולמות: ה"אויבים" הם שרי האומות הרוחניים הנמצאים למעלה, שאותם ה' מכניע בשמיים, ואילו ה"צרים" הם בני האדם הלוחמים למטה בארץ. ההבטחה היא שה' לא יסתפק בהכנעת הכוחות הרוחניים וישאיר לישראל את המלחמה הפיזית, אלא יכה בעצמו גם את האויבים הארציים [אלשיך].
הביטוי אָשִׁיב יָדִי זוכה למספר פירושים. יש המפרשים זאת כהעברת המכה, כאשר ה' יסיר את מכת העונש מעל ישראל וישיב אותה על אויביהם [רש"י]. אחרים מבינים זאת כהכאה חוזרת ונשנית, פעם אחר פעם, עד להשמדתם המוחלטת של הצרים [רד"ק, מאירי, מצודת דוד], או כהטיית ידו של ה' כדי לשלוט בהם וללחוץ אותם [ביאור שטיינזלץ]. מנגד, יש המסבירים כי ההשבה משמעותה חזרה לימי קדם, שבהם ה' הכניע את כל אויבי ישראל [אבן עזרא].