תהלים, פרק פ״א, פסוק ח׳

Psalms 81:8Sefaria

בַּצָּרָ֥ה קָרָ֗אתָ וָאֲחַ֫לְּצֶ֥ךָּ אֶ֭עֶנְךָ בְּסֵ֣תֶר רַ֑עַם אֶבְחׇנְךָ֨ עַל־מֵ֖י מְרִיבָ֣ה סֶֽלָה׃

דברי תוכחה ונחמה משמשים בערבוביה בפנייתו של ה' אל עם ישראל, בה הוא מזכיר להם את חסדיו מימי יציאת מצרים אל מול חוסר אמונתם במדבר. הפסוק משרטט מסלול כפול: מצידו של ה' – הצלה, הגנה וחסד שאינו תלוי בדבר, ומצידו של העם – קריאה מתוך מצוקה, ולבסוף כישלון במבחן האמונה.

הפרשנים מסכימים כי המילים בַּצָּרָה קָרָאתָ וָאֲחַלְּצֶךָּ מתייחסות לשעבוד במצרים. כאשר העם קרא אל ה' מתוך צרת העבדות, הוא נענה להם וחילץ אותם. הפועל "ואחלצך" משמעותו הוצאה, שליפה והצלה מתוך המיצר [מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ, מאירי].

באשר למילים אֶעֶנְךָ בְּסֵתֶר רַעַם, מתפצלים המפרשים למספר כיוונים רעיוניים. הגישה הראשונה רואה כאן ניגוד בין אופן התפילה לאופן הישועה: עם ישראל קרא אל ה' בסתר ובפרטיות מתוך צרתו, ואילו ה' ענה להם בקול רעם, כלומר בפרהסיה ועל ידי פרסום ניסים גלויים וגבורות לעיני כל [רש"י, רד"ק, ביאור שטיינזלץ].

גישה שניה, המקובלת על מפרשים רבים, מפרשת את המילה "בסתר" מלשון מסתור והגנה. לפי פירוש זה, ה' ענה לעם בכך שהסתיר מהם את מכת הרעם. בין אם מדובר במכות מצרים ובין אם בקריעת ים סוף, הרעם והחורבן פגעו במצרים בלבד, בעוד שה' שימש לעמו כמחסה, שמר עליהם מכל נזק והסתיר אותם מן הסערה [אבן עזרא, מצודת דוד, מאירי, רד"ק].

גישה שלישית לוקחת את הדברים לממד הרגשי שבין ה' לעמו, ומסבירה כי ה' "הסתיר את הרעם" במובן של כבישת הכעס. אף על פי שהעם לא התפלל כראוי אלא רק זעק, ולעיתים אף דיבר קשות, ה' לא כעס עליהם ולא הרעים עליהם בקולו, אלא הושיע אותם מתוך אהבה [אלשיך]. בנוסף לאלו, יש הרואים במילים אלו רמז למעמד הר סיני, בו ה' דיבר אל העם מתוך מקום נסתר המלווה בקולות ורעמים [ביאור שטיינזלץ].

בהמשך הפסוק נאמר אֶבְחָנְךָ עַל־מֵי מְרִיבָה. לאחר שה' העביר את העם בים והגן עליהם מהרעם, הוא העמיד אותם בניסיון של צמא במדבר כדי לראות אם יעמדו באמונתם, אך הם נכשלו ורבו עם ה' ונביאיו [רד"ק, מאירי, אבן עזרא]. מנגד, מפרשים אחרים מוצאים כאן ביטוי עמוק לחסד האלוהי ולראיית הנולד של ה': ה' אומר לעם כי הוא הושיע אותם במצרים ובים, אף על פי שהיה בָּחוּן, גלוי וידוע לפניו שהם עתידים לחטוא ולהמרות את פיו במי מריבה [רש"י, מצודת דוד].

את המילה החותמת סֶלָה ניתן להבין כציון נגינה עתיק לשירת המזמור, או כאישור שמשמעותו באמת ונצח [ביאור שטיינזלץ, אבן עזרא]. בהקשר של החסד האלוהי, המילה מדגישה כי זוהי דרכו של ה' באמת ולנצח – להושיע את קוראיו בעת צרה, גם כאשר גלוי לפניו שישובו לחטוא [מצודת דוד].

רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״ל
פסוק ז׳
פסוק ט׳

נעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?

עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.

תרמו עכשיו

מה דעתכם על הפירוש?

התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!

ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.