קרה לכם פעם שהייתם בצרה גדולה, מישהו עזר לכם והציל אתכם, אבל קצת אחר כך שכחתם מזה והתחלתם להתלונן על משהו אחר? זה בדיוק מה שה' מזכיר לעם ישראל. כשהם היו עבדים במצרים, היה להם קשה מאוד. ה' אומר להם בַּצָּרָה קָרָאתָ וָאֲחַלְּצֶךָּ. כשהייתם בצרה גדולה של עבדות, קראתם אליי וביקשתם עזרה, ואני חילצתי אתכם, כלומר שלפתי, הוצאתי והצלתי אתכם משם.
ה' גם שמר עליהם מכל סכנה. הוא אומר להם אֶעֶנְךָ בְּסֵתֶר רַעַם. כשהיו מכות במצרים וכשנקרע ים סוף, היו רעמים וסערות שפגעו רק במצרים. ה' ענה לעם ישראל בכך שהוא נתן להם מסתור, הגן עליהם ושמר עליהם מכל נזק, והסתיר אותם מהרעם כדי שלא ייפגעו.
אבל אחרי כל ההצלה וההגנה הזו, כשהעם הגיע למדבר, ה' רצה לבדוק את האמונה שלהם. הוא אומר אֶבְחָנְךָ עַל־מֵי מְרִיבָה. ה' העמיד אותם במבחן של צמא, כדי לראות אם יסמכו עליו שידאג להם למים, אך לצערנו הם נכשלו במבחן הזה ורבו עם ה' ועם הנביאים.
בסוף מופיעה המילה סֶלָה, שמשמעותה באמת ולנצח. המילה הזו מזכירה לנו שה' עזר לעם ישראל והושיע אותם למרות שהוא ידע מראש שהם עתידים לחטוא במדבר, כי זו הדרך של ה' תמיד ולנצח: להושיע באהבה את מי שקורא אליו בעת צרה.