תהלים, פרק ט׳, פסוק י״ג

קרה לכם פעם שראיתם מישהו חלש שמתנהגים אליו לא יפה, והרגשתם שאף אחד לא שמים לב לזה או עושה משהו בנידון? לפעמים נדמה שאנשים שמציקים לאחרים לא מקבלים עונש, אבל ה׳ רואה הכל ודואג לעשות צדק היסטורי. כשהפסוק אומר שה׳ דֹרֵשׁ דָּמִים, הכוונה היא שהוא תובע את העלבון והפגיעה של האנשים הנקיים והחלשים, ובמיוחד של עם ישראל שסבל לאורך ההיסטוריה. ה׳ תמיד זוכר את מה שקרה להם, גם אם הוא מאריך אפו ובוחר לא להעניש את הרשעים באותו הרגע ממש. הפסוק גם אומר שה׳ אוֹתָם זָכָר וגם שהוא לֹא שָׁכַח. למה להשתמש בביטויים כל כך דומים? כי לפעמים אנחנו נזכרים במשהו רק אחרי ששכחנו אותו קצת, אבל כשהפסוק מדגיש שה׳ לא שכח, המשמעות היא שהצעקה של האנשים שנפגעו מעולם לא יצאה לו מהראש אפילו לרגע אחד. בסוף הפסוק מופיעה מילה שכתובה כמו "עניים", אבל אנחנו קוראים אותה בתור עֲנָוִים. הסיבה לכך היא שבדרך כלל, האנשים העניים והחלשים הם גם אנשים צנועים ועדינים שמתנהגים בצורה טובה וראויה. ה׳ נותן לנו כאן הבטחה גדולה: הזעקה של אותם אנשים טובים לעולם לא תישכח מלפניו.