יצא לכם פעם להרגיש כל כך שמחים שניצלתם מסכנה, עד שרציתם להגיד תודה מכל הלב ולספר על זה לכולם? דוד המלך הרגיש בדיוק כך כשהוא ניצח את גוליית. הניצחון הזה הביא הצלה גדולה מאוד לו ולכל עם ישראל, ודוד רצה להודות לה׳ על הנס העצום הזה.
דוד אומר שהוא מודה בְּכָל לִבִּי, כלומר הוא מתכוון לתודה הזו באמת, עמוק בתוך הלב שלו ובשקט. אבל הוא לא מסתפק רק בתודה פנימית. הוא משתמש גם במילה אֲסַפְּרָה, כי הוא רוצה לפרסם את הנס ולספר עליו בקול רם לכולם בחוץ.
ואז דוד מבטיח לספר את כָּל נִפְלְאוֹתֶיךָ. אפשר לשאול, למה דוד רוצה לספר על כל הניסים של ה׳, ולא רק על הנס שקרה לו עכשיו מול גוליית? התשובה היא שככה אנחנו בנויים. כשקורה לנו נס אחד מופלא ומרגש, הוא מזכיר לנו ומעורר אותנו לחשוב גם על כל שאר הדברים הנפלאים והניסים שה׳ עשה לנו בעבר, ואנחנו רוצים להגיד תודה על כולם יחד.