תהלים, פרק ט׳, פסוק ו׳

יצא לכם פעם לחשוב איך הרגיש דוד המלך כשהוא עמד מול צבא שלם של אויבים ובראשם ענק מפחיד? דוד ידע שהוא לא לבד, ושה׳ עוזר לו לסלק את הרע מן העולם. כשהפסוק מדבר על גּוֹיִם, הכוונה היא לפלשתים שנלחמו בישראל, והמילה רָשָׁע מכוונת אישית לגוליית הפלשתי. כשה׳ יוצא נגד הרשעים, הוא מפעיל כוח חזק מאוד. המילה גָּעַרְתָּ בדרך כלל מתארת נזיפה או צעקה, אבל כאן הכוונה היא למשהו גדול הרבה יותר: ה׳ ממש סילק את הרשעים ועצר את המעשים שלהם לגמרי, כדי שלא יוכלו להזיק לאף אחד לעולם. הפעולה הזו כל כך מוחלטת, עד שהתוצאה שלה היא שְׁמָם מָחִיתָ, כלומר ה׳ מוחק את הזכר של אותם אנשים רעים, כך שאף אחד אפילו לא יזכור אותם. המחיקה הזו לא קורית רק לזמן קצר, אלא וָעֶד, שזה אומר לתקופה ארוכה של נצח נצחים.