חזון אחרית הימים מציג תמונה דרמטית של חורבן נרחב המלווה בבירור רוחני, שבו רוב האוכלוסייה נכחדת ורק מיעוט נבחר שורד.
הפרשנים נחלקים לגבי היקף ההתרחשות המתוארת במילים בְכָל הָאָרֶץ. גישה אחת גורסת כי מדובר באוכלוסיית העולם כולו [אבן עזרא, רד"ק, אברבנאל, ביאור שטיינזלץ], בעוד גישה אחרת ממקדת את המאורעות בארץ ישראל בלבד [רד"ק, אברבנאל]. המונח פִּי שְׁנַיִם מתפרש כשני חלקים מתוך שלוש, כלומר שני שלישים מן האוכלוסייה [מצודת ציון, רד"ק, ביאור שטיינזלץ]. אופן ההשמדה מתואר במילים יִכָּרְתוּ יִגְוָעוּ, כאשר המילה יגועו משמעותה מיתה [מצודת ציון]. מקצת מן האנשים ייהרגו בחרב בעקבות מלחמות שבהן יילחמו איש ברעהו, ומקצתם ימותו במגפה [רד"ק, מלבי"ם, אברבנאל].
באשר לזהותם של הנספים ושל השורדים שעליהם נאמר וְהַשְּׁלִשִׁית יִוָּתֶר בָּהּ, קיימות שתי תפיסות מרכזיות. לפי התפיסה האוניברסלית, שני שלישים מאומות העולם יאבדו, והשליש הנותר בחיים מורכב מהצדיקים ומהטובים שבאומות. שורדים אלו יעברו תהליך של זיכוך וייסורים, יזנחו את אמונותיהם הכוזבות, יתגיירו ויקבלו על עצמם את אמונת ה' [רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, אברבנאל]. בתוך כך, יש הסבורים כי רוב הנספים במלחמה ובדבר יהיו מבני אדום, בעוד שרוב הנותרים שיקבלו את אמונת האמת יהיו מבני ישמעאל [אברבנאל].
מנגד, תפיסה לאומית מפרשת כי הפסוק מתאר את מלחמות ימות המשיח בארץ ישראל. לפי קו מחשבה זה, שלוש אומות עיקריות יתקבצו בארץ: אדום, ישמעאל וישראל. במצב זה, "פי שנים" מכוון לשתי האומות הזרות שיאבדו – שלטונו של ישמעאל ייכרת, ובני אדום יגועו ויפלו כולם במלחמה ובמגפה. ה"שלישית" שתיותר היא אומת ישראל, אשר תשרוד ותרש את הארץ. עם זאת, גם עם ישראל יעבור תהליך של צירוף וזיכוך פנימי שבו יוסרו מתוכו הפושעים והמורדים, ורק מאמיני האמת ייוותרו [מצודת דוד, מלבי"ם, אברבנאל].