בעיצומו של עימות נוקב, נביא השקר לשעבר מנסה להתכחש לעברו, אך צלקות פיזיות שעל גופו מסגירות אותו ומעוררות שאלות.
כאשר נשאלת השאלה מָה הַמַּכּוֹת הָאֵלֶּה בֵּין יָדֶיךָ, הפרשנים מציעים מספר הסברים לטיב המכות ולמיקומן. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שמדובר בצלקות שנוצרו כתוצאה מהלקאה עצמית ופציעה בחרבות וברמחים, מנהג שהיה נפוץ בקרב נביאי שקר ועובדי אלילים כדי להשרות עליהם רוח נבואה [מצודת דוד, מלבי"ם, אברבנאל, ביאור שטיינזלץ]. המיקום בֵּין יָדֶיךָ מפורש כבין הכתפיים, כלומר על הגב [רש"י, מצודת דוד], או בין אצילי הידיים [מלבי"ם]. השואל מקשה על הנביא: אם אתה טוען שאתה אדם פשוט ועובד אדמה, מדוע טבועים בך סימנים אלו? [מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ], או לחלופין, האם מכות אלו מעידות שאתה עדיין מחזיק במנהגי האלילות בסתר? [מצודת דוד, אברבנאל]. מנגד, יש המפרשים כי המכות אינן תוצאה של פציעה עצמית, אלא מכות שהכו אותו אביו ואמו כדי לייסרו ולמנוע ממנו להתנבא [רד"ק].
תשובתו של הנביא, אֲשֶׁר הֻכֵּיתִי בֵּית מְאַהֲבָי, מתפלגת לשלוש גישות פרשניות שונות:
הגישה הראשונה רואה בתשובה זו המשך של שקר והסתרה. כדי להימנע מחרפת הנצח של חשיפתו כנביא שקר, הוא ממציא תירוץ [מלבי"ם]. הוא טוען כי המכות ניתנו לו על ידי אוהביו ומשפחתו שכפתו את ידיו והכו אותו משום שהיה נער פרחח ומשולח רסן שסירב לעבוד את האדמה [רד"ק], או שפשוט הוכה בביתם של ידידים [ביאור שטיינזלץ].
הגישה השנייה מפרשת את התשובה כביטוי של כפרה ותיקון. המכות שעל גבו הן למעשה מלקות שקיבל בבית הדין כדי לכפר על עוונותיו. הוא מכנה את בית הדין "מאהביי" משום שהם אהבו אותו באמת, הוכיחו אותו והדריכו אותו בחזרה לדרך הישרה ולאהבת ה' [רש"י, מצודת דוד].
הגישה השלישית רואה בתשובה וידוי גלוי. הנביא אינו מסתיר את עברו אלא מפרסם את גנותו בפומבי מתוך חרטה. "בית מאהביי" הם בתי האלילים, והוא מודה ששם קיבל את המכות הללו בעבר כשהיה נביא שקר, בדומה לביטוי "אלכה אחרי מאהבי" [אברבנאל].
רובד פרשני נוסף מעתיק את משמעות הפסוק אל העתיד לבוא, לזמן תחיית המתים. לפי תפיסה זו, נביאי השקר יקומו לתחייה כשעל גופם מכות ונגעים כעונש וכאות קלון שנועד לפרסם את שקרם ברבים. מתוך בושה, הם יכחישו את עברם ויטענו שהם עובדי אדמה פשוטים. כשיישאלו על המכות שבידיהם, יתרצו ויאמרו שהוכו בבית המדרש על ידי אוהביהם במהלך לימוד או כתיבת כתובה. עם זאת, גישה זו מבוקרת על ידי פרשנים אחרים ככזו שאינה תואמת את ההקשר הפשוט של הפסוקים [רד"ק בשם אביו, אברבנאל].