בעתיד, תופעת הנבואה עתידה להיפסק לחלוטין. משום כך, אדם שפתאום תנוח עליו הרוח ויתיימר להתנבא, ייתפס מיד כאדם שקרן ומסוכן [ביאור שטיינזלץ]. בני אותו דור יהיו בעלי דעה והשכל, ויוכלו להבחין בקלות כי מדובר בכזב [רד"ק, מצודת דוד].
המילים כִּי־יִנָּבֵא אִישׁ עוֹד מתייחסות באופן מובהק לנבואת שקר [מצודת דוד], שכן איש לא יאמין עוד למתנבאים אלו [מלבי"ם]. בניגוד לעבר, שבו נבואה זכתה לכבוד גם כשהיו נביאי שקר, בעתיד אפילו קרוביו ביותר של המתנבא יצאו נגדו בתוקף [ביאור שטיינזלץ]. הפסוק מציין כי אָבִיו וְאִמּוֹ יֹלְדָיו יעמדו מולו, כאשר המילה יֹלְדָיו מופיעה כתוספת ביאור שנועדה להדגיש שאכן מדובר בהוריו הביולוגיים [מצודת דוד, רד"ק].
הוריו יחרצו את דינו ויאמרו לֹא תִחְיֶה כִּי שֶׁקֶר דִּבַּרְתָּ בְּשֵׁם ה'. מתוך ידיעתם הברורה שהוא נביא שקר, הם יקבעו שאינו ראוי להישאר בחיים [מצודת דוד, מלבי"ם]. בעקבות קביעה זו, וּדְקָרֻהוּ – ההורים עצמם לא יחוסו עליו ויפגעו בו. באשר לאופי הפגיעה, גישה אחת מפרשת כי מדובר בנעיצת חרב של ממש בגופו כדי להורגו, כהשלמה לאמירתם "לא תחיה" [מצודת ציון, מצודת דוד, רד"ק]. מנגד, קיימת דעה כי הדקירה אינה מכוונת להמתה, אלא להכאה ופציעה קשה שנועדו לייסר אותו על מעשיו [רד"ק].
עונש זה יוטל עליו בְּהִנָּבְאוֹ (מילה הנכתבת עם האות בי"ת בתחילתה [מנחת שי]), כלומר, על עצם בחירתו לעשות את עצמו לנביא [ביאור שטיינזלץ].