בימים של תמורה רוחנית, נביאי השקר יחושו בושה עמוקה על מעשיהם בעבר. כאשר אדם ששימש כנביא שקר יתבקש להסביר את מעשיו או את אורח חייו, הוא יתכחש לחלוטין לכל יומרה רוחנית וינסה להציג את עצמו כאדם פשוט וחסר מעמד.
הפרשנים מסכימים כי ההכרזה לֹא נָבִיא אָנֹכִי נועדה להסתיר את זהותו. אם יישאל מדוע הוא נוהג להתבודד ולשוטט בשדות, כפי שדרכם של נביאים לעשות, הוא יכחיש כל קשר לנבואה ויטען כי הוא פשוט אִישׁ עֹבֵד אֲדָמָה, חקלאי שמלאכתו מחייבת אותו לשהות בשדה [מצודת דוד, אבן עזרא].
כדי לבסס את טענתו, הוא מוסיף את ההסבר כִּי אָדָם הִקְנַנִי מִנְּעוּרָי, משפט שזכה למספר כיווני פרשנות, בעיקר סביב משמעות המילה הִקְנַנִי.
גישה אחת קושרת את המילה למונח "מקנה", כלומר צאן ובקר. לפי פירוש זה, האיש טוען כי עוד מצעירותו אדם אחר לימד אותו להיות רועה צאן וחקלאי [רד"ק], או הפקיד אותו לשמור על הבהמות שלו [רש"י].
מנגד, פרשנים אחרים מפרשים את המילה מלשון קניין ורכישה. לפי תפיסה זו, הוא מצהיר כי עוד בנעוריו אדם אחר הנחיל לו אדמה [אבן עזרא], או אף קנה אותו כפועל וכעבד כדי לעבד את שדהו [מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ]. מגישה זו עולה נקודה פסיכולוגית מעניינת: אותו אדם יעדיף להשפיל את עצמו ולהודות שהוא עבד פשוט שנקנה בכסף, ובלבד שלא יזוהה כנביא שקר [מלבי"ם].
גישה פרשנית שונה לחלוטין מציעה כי בחלק זה של הפסוק, האיש אינו ממשיך לתאר את עבודת האדמה, אלא מתייחס לעברו הנבואי תוך הסרת אחריות. לפי פירוש זה, הוא מודה שניבא בעבר, אך טוען כי מעולם לא דיבר בו ה', אלא אדם אחר פיתה והסית אותו להפוך לנביא שקר [מצודת דוד].