זכריה, פרק י״ג, פסוק ה׳

בימי התמורה הרוחנית יחוש נביא השקר בושה עמוקה על מעשיו, וינסה להסתיר את זהותו כשיכריז לֹא נָבִיא אָנֹכִי. כדי להסביר מדוע נהג להתבודד ולשוטט בשדות כדרכם של נביאים, הוא יטען כי הוא פשוט אִישׁ עֹבֵד אֲדָמָה שמלאכתו מחייבת אותו לשהות שם. הוא יבסס זאת בטענה כִּי אָדָם הִקְנַנִי מִנְּעוּרָי, כלומר שאדם אחר לימד אותו לרעות מקנה של צאן ובקר, או אף קנה אותו כעבד כדי לעבד את שדהו, מתוך העדפה להשפיל את עצמו ובלבד שלא יזוהה כנביא. לחלופין, ייתכן שבאמירה זו הוא מודה בעברו אך מסיר מעצמו אחריות, בטענה שאדם אחר פיתה אותו לנבא שקר ומעולם לא דיבר בו ה'.