בעידן של התפכחות ובירור האמת, יגיע קצם של מראות השווא וההטעיה הציבורית, ואלו שהתיימרו לדבר בשם ההשגחה יחוו בושה עמוקה ממעשיהם.
הנביאים המתוארים יחושו חרטה ובושה, ולכן יֵבֹשׁוּ הַנְּבִיאִים אִישׁ מֵחֶזְיֹנוֹ, כלומר מנבואתו. רוב הפרשנים [רד"ק, מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ] מסבירים כי הבושה תנבע מכך שהנביאים יבינו שנבואותיהם אינן מתגשמות, ויכירו בכך שחזיונותיהם היו שקר גמור ופרי דמיונם בלבד. מנגד, יש המציגים תהליך עמוק יותר של חזרה בתשובה [מצודת דוד], ולפיו נביאי השקר יזכו לפתע בנבואת אמת, וההבדל החד בין האור החדש לבין חושך נבואותיהם הקודמות הוא שיגרום להם לבושה גדולה.
כתוצאה מאותה בושה, הנביאים ישנו את הופעתם החיצונית וְלֹא יִלְבְּשׁוּ אַדֶּרֶת שֵׂעָר. המילה אַדֶּרֶת מתארת מלבוש חשוב וייחודי העשוי משיער, שהיה מזוהה עם נביאים, נזירים ואנשי רוח [מצודת ציון, מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ]. הפרשנים מסבירים כי נביאי השקר נהגו להתעטף בבגדים אלו כדי להקרין חזות של אנשים צדיקים, פרושים ומתאבלים על עוונות, ובכך להסוות את כוונותיהם ולגרום להמונים להאמין לשקריהם [רש"י, אבן עזרא, רד"ק].
הפסוק מסיים במילים לְמַעַן כַּחֵשׁ, מונח שמשמעותו שקר או הכחשה. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהנביאים יפשטו את בגדיהם המיוחדים כדי שיוכלו להסתיר את זהותם, להכחיש שהיו נביאים אי פעם, ולהיטמע בחברה כאנשים פשוטים ועובדי אדמה [רד"ק, מצודת דוד, מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ]. לעומת גישה זו, קיים פירוש יוצא דופן [אברבנאל] הלוקח את המילים לכיוון פיזי: לבישת אדרת השיער נועדה מלכתחילה לסגף את הגוף, והמילה כַּחֵשׁ אינה מלשון שקר, אלא מלשון כחישות ורזון. כלומר, אותם מתחזים נהגו לענות את גופם כדי להיראות כחושים וצדיקים, אך ביום ההוא, כששקרותם תיחשף, הם יחדלו ממנהגים אלו ויעזבו את יומרותיהם הרוחניות.