תום תקופת הנדודים במדבר מסמן את המעבר מחיים של הישרדות ניסית לחיים טבעיים של שפע בארץ המובטחת. מעבר זה טומן בחובו ברכה פיזית עצומה, אך גם אתגר רוחני משמעותי. ה' חינך וייסר את העם במדבר כדי להכינם לשפע זה, מתוך אזהרה שלא יגבה לבם ולא ישכחו כי כוחם ופרנסתם באים מה' ולא מעוצם ידם [רשב"ם, מלבי"ם]. עצם השפע עלול להוביל לשאננות ולחטא [חזקוני], ולכן חובה על העם לזכור לברך את ה' על המזון. דבר זה מלמד כי גם בארץ ישראל וגם בגלות, מקור החיים והשפע תלוי בקשר עם ה' [העמק דבר].
הארץ מתוארת כאֶרֶץ טוֹבָה, מקום שבו מתקבצים כל סוגי הברכות שלא נמצאים יחד בשום אזור אחר: מים חיים, תבואה בסיסית, פירות למעדנים, יציבות כלכלית וחומרי בניין איכותיים [ספורנו]. היא מצטיינת באקלים בריא וממוזג באופן מושלם, בניגוד מוחלט לדיבת המרגלים שטענו כי היא ארץ אוכלת יושביה [רבנו בחיי, אדרת אליהו, שפתי כהן]. הפרשנים שמים לב כי המילה ארץ מופיעה שבע פעמים ברצף הפסוקים כאן. חזרתיות זו נועדה לפתוח ולציין כל תכונה וברכה חדשה [ספורנו, ברכת אשר על התורה], והיא מסמלת את שלמותה של הארץ, בין אם כנגד שבעת העממים ששכנו בה [רא"ש, דעת זקנים], ובין אם כביטוי לכך שהיא המובחרת והממוזגת ביותר מבין שבעת האקלימים של העולם [רבנו בחיי].
הבסיס לכל השפע החקלאי הזה הוא ריבוי המים [רש"ר הירש]. שפע זה עומד בניגוד לא רק ליובש של המדבר, אלא גם לארץ מצרים שנשענת על מקור מים בודד, הנילוס [ביאור שטיינזלץ]. ארץ ישראל, לעומת זאת, משולה לגן רווה שאינו דורש השקיה מאומצת ברגל [רמב"ן, הטור הארוך], ואף על פי שלא כולה מלאה בנחלים, אזורים רבים בה מבורכים במים בשפע [העמק דבר].
הכתוב מפרט שלושה סוגים של מקורות מים צלולים וחיים [שפתי כהן, אדרת אליהו]: נַחֲלֵי מָיִם שהם זרמים ונהרות של מים הנעים ממקום למקום [רש"ר הירש]; עֲיָנֹת שהם מעיינות הפורצים אל פני השטח וניזונים ממי גשמים, מלחות ההרים או מאדים [רמב"ן, הטור הארוך, ביאור יש"ר, רש"ר הירש]; וּתְהֹמֹת שהם מאגרי מים עמוקים הנובעים ממקורות תת קרקעיים [רמב"ן, הטור הארוך, ביאור יש"ר, רש"ר הירש].
מקורות מים אלו יֹצְאִים בַּבִּקְעָה וּבָהָר, כלומר הם נגלים וזורמים באופן טבעי בכל חלקי הארץ [ביאור שטיינזלץ]. פיזור גיאוגרפי רחב זה מעניק נוחות מרבית לתושבים, שכן בני ההרים אינם נדרשים לרדת אל העמקים כדי לשאוב מים, ובני הבקעה אינם נאלצים לטפס אל ההרים לשם כך [בכור שור, חזקוני].