השפע הכלכלי וההצלחה החומרית מתוארים כמהלך הדרגתי וטבעי הנובע כתוצאה מן ההתיישבות בארץ [ביאור שטיינזלץ].
תחילה מופיעה הברכה במשק החי, וּבְקָרְךָ וְצֹאנְךָ יִרְבְּיֻן. השור מעניק כוח להרבות תבואה, והצאן מעשיר את בעליו [העמק דבר]. סמיכות המילים בין הצאן והבקר לבין הכסף והזהב נושאת בחובה עצה מעשית: אדם הרוצה להתעשר, כדאי שיעסוק בגידול בהמה דקה [קיצור בעל הטורים]. מבחינה דקדוקית במילה יִרְבְּיֻן, האות יו"ד מחליפה את האות ה"א ואינה חלק משורש המילה, בניגוד לדעתם של מדקדקים מוקדמים כדוגמת רבי משה הכהן הספרדי [אבן עזרא, אבי עזר]. בנוסף, המילה נכתבה בכתיב חסר, ללא האות וי"ו, כדי להעביר מסר מוסרי: אם אדם רועה את בהמותיו בשדות של אחרים וגוזל את רכושם, נכסיו עתידים להתמוטט [קיצור בעל הטורים].
השלב הבא הוא התעשרות כלכלית, וְכֶסֶף וְזָהָב יִרְבֶּה לָּךְ. רווח פיננסי זה מגיע באופן ישיר כתוצאה ממכירת התבואה והצמר שהופקו בשלב הקודם [העמק דבר]. במילה לָּךְ, האות למ"ד מנוקדת בדגש [מנחת שי].
לבסוף, הברכה מתרחבת ומקיפה את כל תחומי החיים, וְכֹל אֲשֶׁר לְךָ יִרְבֶּה. שפע זה מקיף נכסים רבים כגון דגן, תירוש, יצהר, פרי בטן ועניינים נוספים [ביאור יש"ר]. עם זאת, ריבוי הנכסים כולל גם את תענוגות בני האדם, אשר טומנים בחובם סכנה של פיתוי הלב [העמק דבר].