כאשר אדם צובר שפע חומרי, בִּרְבוֹת הַטּוֹבָה, מתרבים מיד גם התלויים בו והנהנים מרכושו, ועל כן רַבּוּ אוֹכְלֶיהָ. כיוון שהאדם אינו יכול לצרוך את כל השפע בעצמו, עולה השאלה איזה יתרון ורווח, וּמַה כִּשְׁרוֹן, נותר לִבְעָלֶיהָ. במצב זה, היתרון הממשי היחיד שלו הוא כִּי אִם רְאוּת עֵינָיו, כלומר הסיפוק שבהתבוננות בהונו הרב או בראיית אחרים הנהנים ממנו, שכן הראייה עצמה מסוגלת להעניק תחושת שובע. בניגוד להנאה חומרית זו שבהכרח מתחלקת עם אחרים, בעבודת ה' זוכה האדם לשמור לעצמו את מלוא שכר עמלו.
קהלת, פרק ה׳, פסוק י׳
בִּרְבוֹת֙ הַטּוֹבָ֔ה רַבּ֖וּ אוֹכְלֶ֑יהָ וּמַה־כִּשְׁרוֹן֙ לִבְעָלֶ֔יהָ כִּ֖י אִם־[רְא֥וּת] (ראית) עֵינָֽיו׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.