מציאות שבה העושר אינו נשאר בידי האדם היא וגם זה רעה חולה. חוסר אונים זה מתבטא בכך שכל עומת שבא כן ילך, כלומר בדיוק כפי שהממון נאסף בעמל רב כך הוא חומק ואובד, ואף נותר מאחור בשעת המוות. במקביל, חוקיות זו מתארת גם את מחזור חיי האדם שבא לעולם ערום וחלש ועוזב אותו באותה חולשה המלמדת אותו ענווה. לאור זאת עולה התהייה ומה יתרון לו שיעמול לרוח, שמשמעותה איזה רווח יש בעמל ריק וחסר תועלת. לחלופין, התיאור ממחיש כי גם לאחר עבודה חקלאית קשה, האדם תלוי לחלוטין ברוח שה' משיב בעולם, ומשקיע את מרצו בתוצאה שכלל אינה נמצאת בשליטתו.
קהלת, פרק ה׳, פסוק ט״ו
וְגַם־זֹה֙ רָעָ֣ה חוֹלָ֔ה כׇּל־עֻמַּ֥ת שֶׁבָּ֖א כֵּ֣ן יֵלֵ֑ךְ וּמַה־יִּתְר֣וֹן ל֔וֹ שֶֽׁיַּעֲמֹ֖ל לָרֽוּחַ׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.