הצבירה והשמירה של הון, הנתפסות לרוב כברכה וכהישג, עלולות להתהפך ולהפוך לכוח הרסני הפוגע באדם עצמו.
המושג רעה חולה מתאר רעה כאובה וקשה במיוחד [מצודת דוד], או מעין מחלה רעה [ביאור שטיינזלץ]. מבחינה לשונית, המילה חולה נגזרת משורש הקשור למחלה, או לחלופין מלשון חלות, כלומר רעה שחלה ונופלת על ראשו של האדם [אבן עזרא, רלב"ג]. חז"ל תוהים האם קיימת "רעה בריאה" לעומת רעה חולה, ומסבירים כי רעה חולה היא סבל כפול ומכופל, כדוגמת אדם שהוא גם עני, גם חלש, גם רעב וגם ערום [תורה תמימה]. ייחודה של רעה זו בהקשר של צבירת ממון הוא בכך שהיא גרועה מסתם אובדן כלכלי, שכן העושר עצמו מסב לאדם צער וייסורים בעודו בחיים [תעלומות חכמה].
הפסוק מתאר מצב של עֹשֶׁר שָׁמוּר לִבְעָלָיו, שבו האדם חוסך ואוגר את ממונו ואינו נהנה ממנו כלל. הוא שומר עליו מתוך ציפייה לגרוף רווחים גדולים יותר בעתיד, או במטרה להוריש אותו לבניו אחריו [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ].
אולם, בסופו של דבר העושר נשמר לְרָעָתוֹ. רעה זו מתבטאת בשני אופנים עיקריים. ראשית, מבחינה מעשית, ריבוי הנכסים מושך תשומת לב שלילית. העושר עלול לעורר קנאה ולהביא על האדם מלשינים שיעלילו עליו עלילות שווא, או להוביל לעונשים וגזירות מצד השלטון שיחרים את כל רכושו [מצודת דוד, תורה תמימה].
שנית, העושר עלול להשחית את מידותיו של האדם ולהוביל לאובדונו. הדוגמה המובהקת לכך בקרב רוב הפרשנים היא קורח, שגילה אוצרות עצומים, ובעקבות עושרו התמלא בגאווה, חרחר ריב כנגד משה, וירד לשאול יחד עם כל רכושו. המקורות מצביעים על דמויות נוספות בהיסטוריה שעושרן הביא למפלתן: נבות היזרעאלי שנהרג בגלל כרמו שחמד אחאב; המן שעושרו הביא לגדולתו אך גם למפלתו כשרצה לקנות את השמדת ישראל; ובני גד וראובן שריבוי המקנה שלהם גרם להם לבחור נחלה מחוץ לארץ ישראל, ולכן גלו ראשונים. גישה נוספת מקשרת זאת לאיוב, שהעושר אמנם נשמר וחזר אליו לבסוף, אך היה לרעתו משום שקיבל את שכרו מאת ה' בעולם הזה, וכך הפסיד את חלקו בעולם הבא [תורה תמימה].