שלוות הנפש והמנוחה האמיתית נובעות מעמל כפיים ולא משפע חומרי. בשל כך מְתוּקָה שְׁנַת הָעֹבֵד, שהוא הפועל הפשוט, שכן העייפות הטבעית מביאה עמה שינה עריבה בין אִם־מְעַט וְאִם־הַרְבֵּה יֹאכֵל. לעומתו, השפע וריבוי הנכסים, שהם וְהַשָּׂבָע לֶעָשִׁיר, הופכים למקור של טרדה מתמדת. שפע זה אֵינֶנּוּ מַנִּיחַ לוֹ לִישׁוֹן, משום שהעשיר מוטרד ממחשבות על עסקיו וחושש לרכושו, ולעיתים נדוד שנתו נובע גם מחוסר מאמץ גופני או מאי נוחות הנגרמת מאכילה מופרזת.
קהלת, פרק ה׳, פסוק י״א
מְתוּקָה֙ שְׁנַ֣ת הָעֹבֵ֔ד אִם־מְעַ֥ט וְאִם־הַרְבֵּ֖ה יֹאכֵ֑ל וְהַשָּׂבָע֙ לֶֽעָשִׁ֔יר אֵינֶ֛נּוּ מַנִּ֥יחַֽ ל֖וֹ לִישֽׁוֹן׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.