אסתר, פרק ה׳, פסוק י״ב

גאוותו של המן מגיעה לשיאה כשהוא רואה בעצמו שותף שווה למשפחת המלוכה, המרומם מכל אדם. בניסוח השלילה אַף לֹא־הֵבִיאָה... כִּי אִם־אוֹתִי, הוא מתפאר בכך שהזמנתו הבלעדית מוכיחה שהוא שקול לכל השרים יחד, ומסיק בסיפוק שאסתר מעדיפה אותו על פני מרדכי. ההדגשה וְגַם־לְמָחָר אֲנִי קָרוּא־לָהּ נועדה להציג קשר הדוק וקבוע למלכות, מתוך אשליה שאסתר תלויה בו וזקוקה להשפעתו על המלך. אולם, מילותיו טומנות בחובן את סופו המר, שכן המילה אַף מבטאת כעס והתרסה כלפי ה' שיובילו לאובדנו. בנוסף, המילה וְגַם מרמזת על השמדה, שכן אסתר זימנה אותו למחרת במטרה ללכוד אותו בדיוק בשעת כעסו של המלך ללא דרך מילוט.