באווירה הנינוחה של בְּמִשְׁתֵּה הַיַּיִן, המלך מבין שאסתר לא סיכנה את חייה רק עבור סעודה, ולכן מבקש לגלות את כוונתה הנסתרת. פנייתו אליה נובעת מהבחנה במצבה, בין אם משום שישבה עגומה בשל הצום ובין אם משום שהקרינה שמחה ורוגע. המלך מבחין בדבריו בין שני סוגי צרכים: מַה שְּׁאֵלָתֵךְ מכוון לדבר קטן שאדם מבקש לעצמו וקל להעניקו, ולכן נאמר וְיִנָּתֵן לָךְ. לעומת זאת, וּמַה בַּקָּשָׁתֵךְ מתייחס לעניין גדול עבור אחרים הדורש פעולה של ממש, ומשום כך נוספה המילה וְתֵעָשׂ. למרות הבטחה כפולה זו שרמזה על הצלחתה, אסתר בוחרת לדחות את תשובתה למחר כדי להשלים את צומה ולכוון לזמן הראוי למפלתו של זרע עמלק.
אסתר, פרק ה׳, פסוק ו׳
וַיֹּ֨אמֶר הַמֶּ֤לֶךְ לְאֶסְתֵּר֙ בְּמִשְׁתֵּ֣ה הַיַּ֔יִן מַה־שְּׁאֵלָתֵ֖ךְ וְיִנָּ֣תֵֽן לָ֑ךְ וּמַה־בַּקָּשָׁתֵ֛ךְ עַד־חֲצִ֥י הַמַּלְכ֖וּת וְתֵעָֽשׂ׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.