לאחר שהמלך מושיט לאסתר את שרביט הזהב ומציע לה למלא את בקשתה עד חצי המלכות, היא מפתיעה בבקשה צנועה ותמוהה לכאורה: להזמין את המלך ואת המן למשתה. צעד טקטי זה, שבו אסתר מזמינה את צורר היהודים לסעודה פרטית, עורר דיון נרחב בקרב הפרשנים, שראו בו מהלך פסיכולוגי, פוליטי ורוחני מבריק.
בפתח דבריה, אסתר משתמשת בביטוי אִם־עַל־הַמֶּלֶךְ טוֹב ולא ב"אם מצאתי חן" כמקובל. [מלבי"ם] מסביר כי הזמנה פשוטה לסעודה אינה דורשת מציאת חן מיוחדת, אלא רק את רצונו הטוב של המלך. בנוסף, [צאינה וראינה] מעיר כי מכיוון שעמדה עמו ביחידות באותו הרגע, היא נמנעה ממילים שעלולות לעורר את יצרו. היא מבקשת שיבואו הַיּוֹם, בעוד היום גדול, כדי להפריד בבירור בין משתה זה למשתה הנוסף שתערוך למחרת [אור חדש].
הפרשנים מדגישים את השימוש בלשון יחיד במילים יָבוֹא וכן אֲשֶׁר־עָשִׂיתִי לוֹ. אף שהמן מוזמן גם הוא, הפנייה בלשון יחיד מבהירה כי המשתה נערך אך ורק לכבוד המלך, ואילו המן הוא רק בגדר מלווה שנועד לשמח את המלך [עמנואל הרומי, ביאור שטיינזלץ, חומת אנך]. המילה אֶל־הַמִּשְׁתֶּה נגזרת משתיית היין, שהוא העיקר והבסיס בכל סעודה חשובה [רש"י].
השאלה המרכזית המעסיקה את המפרשים היא מדוע בחרה אסתר לזמן דווקא את המן, אויב עמה. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שאסתר טמנה להמן מלכודת מתוחכמת בעלת מספר רבדים.
ברובד הפסיכולוגי, אסתר ביקשה להגביה את המן לשיא ההצלחה, מתוך הבנה שגאווה קודמת לשבר. כאשר רשע מגיע לפסגת שאיפותיו – סעודה אישית עם המלך והמלכה – מזלו מתהפך ונפילתו תהיה כואבת ומוחלטת [מלבי"ם, יוסף אבן יחיא, תורה תמימה]. במקביל, קירובו נועד להחניף לו ולהרדימו, כך שירבה לשבח אותה בפני המלך. באופן זה, כאשר תאשים אותו לבסוף, הוא ייוותר המום וחסר יכולת להתגונן [ישע אלהים, מנות הלוי]. השארתו קרוב אליה גם מנעה ממנו להבין שהיא פועלת נגדו, וכך נמנע ממנו לתכנן מרד או להימלט [תורה תמימה].
ברובד הפוליטי מול אחשורוש, אסתר שיחקה משחק עדין. היא ידעה כי המלך הוא הפכפך ועלול לחזור בו מהבטחותיו. לכן, היה עליה לוודא שהמן נוכח במשתה היין – שעת שכרות בה המלך נוח לכעוס ולחרוץ דין – כדי שפסק הדין נגדו יתבצע בו במקום, ללא שהות [מלבי"ם, אור חדש, תורה תמימה]. זימון המן גם הסיר מהמלך כל חשד שאסתר פועלת מתוך איבה אישית קדומה, וגרם לתלונתה העתידית להיראות אמינה [מלבי"ם, יוסף אבן יחיא]. גישה נועזת אף יותר מציעה שאסתר רצתה לעורר את קנאתו של המלך. על ידי הזמנת המן לבדו מכל השרים, המלך עשוי לחשוד בקשר רומנטי בין אסתר להמן, מה שיוביל להוצאתו המיידית להורג, גם אם הדבר יעלה בחייה שלה [רש"י, תורה תמימה, צאינה וראינה].
ברובד הרוחני כלפי עם ישראל, אסתר פעלה כדי למנוע שאננות. היא חששה שאם היהודים ישמעו שהיא התקבלה ברצון בארמון, הם יאמרו "אחות לנו בבית המלך", יסמכו עליה ויפסיקו להתפלל. התקרבותה הפומבית להמן גרמה לעם לחשוב שהיא נטשה אותם לטובת אויבם, מה שהוביל אותם לייאוש מוחלט מהעזרה האנושית ולזעקה כנה לה' [יוסף אבן יחיא, תורה תמימה]. במקביל, היא קיוותה שמשמים יראו את צערה על כך שהיא נאלצת להחניף לרשע, ויעשו לה נס [תורה תמימה].
לסיכום המהלך, הפרשנים מציינים כי לא היה מניע אחד ויחיד לפעולתה של אסתר, אלא היא פעלה ברוח הקודש וכיוונה לכל הטעמים האסטרטגיים והרוחניים גם יחד, במטרה לטוות רשת הרמטית סביב המן ולהביא למפלתו השלמה [אור חדש, מנות הלוי, תורה תמימה].