הופעתה הפתאומית של אסתר בחצר הפנימית, מעשה הכרוך בסכנת חיים, מבהירה למלך כי לא עניין של מה בכך הביא אותה אליו. בראותו אותה מבוהלת, שרויה בצער עמוק ופניה רזים מן הצום, מתעוררת בו דאגה מהולה בהתפעלות, שכן ייסוריה ודמעותיה רק הוסיפו חן על יופייה [נחל אשכול].
מתוך הבנה זו, המלך פונה אליה בשאלה כפולה המבטאת את שני המניעים האפשריים לפעולת האדם: התרחקות מסכנה או חתירה לרווח. באומרו מַה־לָּךְ, הוא שואל על חסרונה וצערה – איזה אסון אירע לה, מאיזו צרה היא מנסה להינצל, או מי העז להכעיס אותה ולהביאה לידי בקשת מוות בהיכנסה ללא רשות. מיד לאחר מכן הוא מוסיף וּמַה־בַּקָּשָׁתֵךְ, שאלה המכוונת כלפי העתיד [אבן עזרא], כלומר, איזו טובה, מתנה או חסד היא חפצה להשיג [רלב"ג, ישע אלהים, מנות הלוי, שלום אסתר, אור חדש]. המלך מבטיח כי וְיִנָּתֵן לָךְ, כלומר שחפצה ודברה יקוימו במלואם [אבן עזרא].
כדי להפיס את דעתה ולהראות את גודל אהבתו ונכונותו, המלך משתמש בלשון של גוזמה ומבטיח למלא את בקשתה עַד־חֲצִי הַמַּלְכוּת [ביאור שטיינזלץ]. יש הסבורים כי הבטחה זו נבעה ממחשבתו שאסתר, שבאה אל הארמון ללא נדוניה, מבקשת להבטיח את כתובתה וחלקה ברכוש, שכן דרך הבעל והאישה לחלוק שווה בשווה [מנות הלוי]. אחרים מסבירים את ההגבלה ל"חצי" בטעם הגיוני ופוליטי: אם המלך יעניק לה יותר מחצי מלכותו, הוא יאבד את מעמדו כמלך, ולכן הוא מציע את המקסימום האפשרי שעדיין משאיר בידו את השלטון [אור חדש]. גישה פילוסופית מעניינת רואה בחצי המלכות סמל לצורכי החומר ההכרחיים של האדם, בעוד החצי השני, השכלי והרוחני, אינו זקוק להשלמה חומרית [מחיר יין].
לצד הפשט, רוב הפרשנים מצביעים על רובד היסטורי ונסתר בהבטחה זו. הביטוי "עד חצי המלכות" בא להציב גבול ברור: המלך מוכן לתת הכל, מלבד דבר אחד ש"חוצץ" ונמצא באמצע המלכות – בניין בית המקדש בירושלים. אחשורוש, שהמשיך את מדיניות קודמיו בהקפאת בניית המקדש מתוך חשש שהיהודים ימרדו בו, מזהיר את אסתר מראש שלא תבקש את חידוש הבנייה, שכן עצמאות יהודית נתפסה כאיום ישיר על שלטונו [רש"י, תורה תמימה, אור חדש, מנות הלוי].
למרות ההזדמנות וההבטחה הנדיבה, אסתר אינה שוטחת את בקשתה האמיתית מיד. המלך מבין שיש בלבה בקשה כבדה, אך היא בוחרת להשהות אותה ולהזמין אותו ואת המן למשתה. צעד אסטרטגי זה נועד למנוע מהיהודים להישען עליה בביטחון שאננות כ"אחות בבית המלך". על ידי קירוב המן, אסתר מעוררת בעם חרדה וייאוש, מה שגורם להם לפנות אל ה' בלב נשבר ובצום מוחלט. במקביל, המשתה משמש כמלכודת פסיכולוגית ורוחנית עבור המן: הוא מנפח את גאוותו רגע לפני שבירתו, מעורר את קנאת המלך, וממלא את סאת חטאיו בדיוק כאשר הוא חש בשיא הצלחתו [אלשיך].