שנאתו היוקדת של המן מגיעה לנקודת רתיחה, ובני ביתו מתגייסים להציע לו פתרון מהיר ואכזרי שיסלק את יריבו ויאפשר לו לחגוג בשלווה. מועצת הרשע מתגבשת סביב רעיון יצירתי שנועד לפגוע במרדכי לא רק פיזית, אלא גם תדמיתית ורוחנית.
היוזמה יוצאת מזרש, ולכן הכתוב מקדים אותה לשאר יועציו, וַתֹּאמֶר לוֹ זֶרֶשׁ אִשְׁתּוֹ. הפרשנים מציעים לכך מספר סיבות: יש המסבירים כי נשים נוטות לפעול מתוך דחף התאווה מבלי לראות את הנולד [אבן עזרא], אחרים מציינים כי היא הייתה החכמה ביותר מבין יועציו [מנות הלוי], או משום שהייתה רשעה ושונאת ישראל יותר מכולם [יוסף אבן יחיא].
הבחירה דווקא בעונש של תלייה לא הייתה מקרית. מבחינה היסטורית, בגתן ותרש, שהיו חבריו של המן, נתלו בגלל מרדכי, והמן חיפש נקמה במידה כנגד מידה [מנות הלוי]. בנוסף, זרש בחנה את ההיסטוריה של עם ישראל וראתה שהם ניצלו מחרב, מעבדות, מאריות ומאש, אך מעולם לא ניצלו מתלייה [יוסף אבן יחיא]. מעבר לכך, התלייה מהווה פגיעה וביזוי של צלם האלוהים שבאדם, והמן סבר שאם יפגע בצלם אלוהים באופן כה בוטה, ה' לא יתערב להציל את מרדכי [אור חדש]. העצה הייתה להציג את הבקשה למלך כלאחר יד, כאילו מרדכי הוא אדם בזוי וחסר חשיבות שרק נועד להפגין את שליטתו של המן [שלום אסתר]. המילה וְיִתְלוּ משמעותה שהתולים הממונים על כך הם אלו שיבצעו את המעשה [אבן עזרא].
ההצעה הייתה יַעֲשׂוּ־עֵץ גָּבֹהַּ חֲמִשִּׁים אַמָּה. גובהו החריג של העץ נועד בראש ובראשונה כדי שייראה למרחוק, מחוץ לחצרו של המן [אבן עזרא, עמנואל הרומי]. הקמת עץ תלייה בתוך העיר ובחצר פרטית הייתה חידוש יוצא דופן, שכן נהגו לתלות פושעים מחוץ לעיר כדי למנוע זיהום אוויר [מנות הלוי]. עצה זו נועדה גם לשמור על כבודו של המן: תליית אדם על סכסוך אישי נחשבת לפחיתות כבוד, אך תלייתו על עץ כה גבוה הופכת את האירוע להוצאה להורג פומבית של מורד במלכות למען יראו וייראו [מלבי"ם].
ברובד הרוחני, הגובה העצום נועד לנתק את מרדכי מהקרקע, מתוך אמונה שקדושתו פועלת כמו כישוף שמאבד את כוחו כשהוא מנותק מהאדמה [יוסף אבן יחיא]. יש המזהים בעץ זה נסר מתיבת נח, שרוחבה היה חמישים אמה. המן, שראה בעצמו אלוהות המגיעה לדרגות העליונות ביותר, סבר שיוכל לשאוב כוח מעץ זה, שהיה סמל להצלה אלוהית עליונה, ולהשתמש בו נגד מרדכי [אור חדש].
העיתוי שנקבע הוא וּבַבֹּקֶר, בניגוד למשפטים רגילים הנמשכים עד הצהריים. מבחינה מעשית, הוצאה להורג להרתעת הציבור מתבצעת השכם בבוקר, כדי שההמונים יראו זאת בצאתם מבתיהם [מלבי"ם]. כמו כן, הדבר יאפשר להמן להיפטר מיריבו האישי עוד לפני השמדת כלל היהודים [ביאור שטיינזלץ]. מבחינה רוחנית, העצה הייתה לפעול באשמורת הבוקר, זמן שליטתו של שרו של עשו [אלשיך], ולפני שמרדכי יספיק להתפלל לבוראו [שלום אסתר]. המטרה הסופית הייתה שיוכל ללכת וּבֹא־עִם־הַמֶּלֶךְ אֶל־הַמִּשְׁתֶּה שָׂמֵחַ, ברוגע וללא עוגמת הנפש שנגרמה לו מנוכחותו של מרדכי [אלשיך, יוסף אבן יחיא, מנות הלוי, ביאור שטיינזלץ]. המילה וּבֹא נכתבה בפסוק חסרה את האות וי"ו [מנחת שי]. הזריזות והחיפזון שאפיינו את המהלך כולו מעידים על התרחשות פלאית שמעבר לזמן הרגיל [אור חדש].
בסיום הפסוק נאמר וַיַּעַשׂ הָעֵץ. בעוד שיועציו אמרו יַעֲשׂוּ, כלומר שיצווה על אחרים לבנות את העץ [עמנואל הרומי, חומת אנך], הרי ששנאתו של המן קלקלה את השורה, והוא פעל בעצמו ובזריזות להכנת העץ [אלשיך, מנות הלוי, חומת אנך], או לכל הפחות נתן את הפקודה המיידית לבנייתו [ביאור שטיינזלץ].