נקודת המפנה הדרמטית של עלילת המגילה מתרחשת בלילה שלאחר המשתה הראשון שערכה אסתר. בעוד שהמלך אכל ושתה במשתה – פעולות שבטבען מעוררות שינה כבדה, עם ישראל שרוי היה בצומות ותעניות המדירים שינה מעיני האדם. אולם בהשגחה אלוהית, הסדר הטבעי התהפך לחלוטין [אלשיך].
ברמה הגלויה, בַּלַּיְלָה הַהוּא נָדְדָה שְׁנַת הַמֶּלֶךְ אחשורוש בשל סערת נפש וחשדות כבדים. העובדה שאסתר סיכנה את חייה כדי להזמין רק את המן למשתה פרטי, עוררה במלך חרדה שמא השניים מנהלים רומן סודי או רוקמים קשר כדי להתנקש בחייו [רש"י, מלבי"ם, אלשיך, ישע אלהים, אור חדש]. מתוך חרדה זו, המלך החל לחשוב בהיגיון: אם אכן נרקמת מזימה נגדי, מדוע איש מאוהביי אינו מגלה לי זאת? המסקנה שאליה הגיע הייתה שייתכן כי בעבר אדם כלשהו עשה עמו טובה והציל את חייו, אך מעולם לא קיבל על כך תגמול, ולכן כעת אנשים נמנעים מלהזהיר אותו [רש"י, רלב"ג, מלבי"ם, אלשיך, ישע אלהים]. פרשנים אחרים מסבירים כי שנתו נדדה משום שסבל מסיוטים שבהם ראה את המן עומד מעליו עם חרב שלופה [תורה תמימה, מנות הלוי], או שמא חשש שהרעילו את מזונו במשתה [מנות הלוי]. מנגד, יש הסבורים ששנתו נדדה כעונש על נדר שנדר ולא קיים [אבן עזרא].
ברמה הנסתרת והרוחנית, המילה "המלך" מתייחסת גם למלך מלכי המלכים, הקדוש ברוך הוא. אלוהים אינו ישן, אך כאשר ישראל חוטאים הוא מסתיר את פניו ומתנהג כביכול כ"ישן". באותו הלילה, בזכות זעקתם ותעניתם של ישראל, נדדה "שנתו" של האלוהים והוא התעורר כדי להושיע את עמו [רש"י, אבן עזרא, תורה תמימה, מנות הלוי]. יתרה מכך, באותו הלילה נדדה גם שנתם של מלאכי השרת ושל האבות הקדושים במערת המכפלה, שעמדו והתחננו לרחמים על עם ישראל [תורה תמימה, מנות הלוי].
כדי להרגיע את מחשבותיו ולהירדם, פקד המלך לְהָבִיא אֶת סֵפֶר הַזִּכְרֹנוֹת דִּבְרֵי הַיָּמִים, שכן דרכם של מלכים ששנתם נודדת לשמוע סיפורי היסטוריה כדי להפיג את השעמום ולהירגע [רש"י, רלב"ג, יוסף אבן יחיא, עמנואל הרומי]. עם זאת, הכפילות בשם הספרים מעידה כי מדובר בשני ספרים שונים. דִּבְרֵי הַיָּמִים היה הספר הרשמי, הגדול והמפורט, שבו נכתבו כל קורות הממלכה באריכות רבה. לעומתו, סֵפֶר הַזִּכְרֹנוֹת היה מעין יומן תקצירים או מפתח עניינים אישי של המלך, שנועד לחיפוש מהיר של אירועים חשובים. המלך ביקש דווקא את ספר התקצירים כדי לאתר במהירות אם ישנו אדם שלא תוגמל כראוי [מלבי"ם, אלשיך, מנות הלוי, אור חדש]. ייתכן אף שהמן דאג למחוק את שמו של מרדכי מספר דברי הימים הגדול ולכתוב את שמו שלו כמציל המלך, אך בספר הזכרונות האישי של המלך נותרה האמת על כנה [מלבי"ם].
הנס הגיע לשיאו כאשר הספרים הובאו, וַיִּהְיוּ נִקְרָאִים לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ. השימוש בלשון סבילה (נקראים) מלמד שהקריאה לא נעשתה באופן טבעי, אלא שהספרים נקראו כביכול מאליהם [תורה תמימה, אור חדש, מנות הלוי]. סופרי המלך, שהיו בניו של המן, ניסו להעלים את המידע, לדלג על הדפים או למחוק את שמו של מרדכי, אך המלאך גבריאל היה כותב את הדברים מחדש, והדפים התגלגלו ונקראו בעל כורחם של הסופרים [ישע אלהים, אור חדש, מנות הלוי]. המלך, שחשד בסביבתו, דרש שהקריאה תיעשה ממש מול פניו, כדי לוודא שהסופרים אינם משמיטים דבר [אלשיך].
תזמון הנס בלילה זה לא היה מקרי. הכלל קובע ש"אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים" – אדם הנתון בצרה אינו יכול בקלות להתפלל ולהושיע את עצמו. מכיוון שמרדכי היה תחת איום מיידי של תלייה על העץ, ההשגחה פעלה ששנת המלך תנדד דווקא בלילה זה, כדי שמרדכי יינצל ויזכה לגדולה תחילה. רק לאחר שיצא מכלל סכנה אישית, יכול היה מרדכי להתפנות ולהתפלל בלב שלם על הצלת כלל עם ישראל, ותפילתו אכן נשמעה [חומת אנך].