ברגעי השפל הגדולים ביותר של האדם, לעיתים נשללת ממנו גם ההזדמנות האחרונה למצוא פתרון. רגע לפני סיום השיחה הגורלית בין המן ליועציו, המציאות מתערבת במהירות דרמטית שאינה מותירה לו זמן להתאושש, ומובילה אותו ישירות אל גזר דינו.
המילים עוֹדָם מְדַבְּרִים עִמּוֹ חושפות את מצבו הנפשי של המן ואת ההשגחה האלוהית שפעלה באותו רגע. מרוב צער על תחילת מפלתו, המן פשוט שכח ללכת מעצמו אל משתה המלך, מה שהכעיס את אחשורוש שנאלץ להמתין לו בניגוד לכללי הטקס המלכותיים [יוסף אבן יחיא]. הגעתם הפתאומית של הסריסים קטעה את דברי יועציו של המן באמצע. מתברר כי יועציו היו חכמים ובעלי תוכנית: הם ביקשו תחילה לשבור את גאוותו העצומה כשאמרו לו שייפול, כדי שיוכלו מיד לאחר מכן לייעץ לו ללכת ולהתחנן על חייו בפני מרדכי. אולם, הסריסים הגיעו ופסקו את דיבורם, כך שהמן נותר רק עם הייאוש והמפלה, מבלי לשמוע את עצת ההצלה [נחל אשכול, שלום אסתר]. התזמון המדויק היה מכוון מאת ה', שכן הוא אפשר לסריסים, ובהם חרבונה, לשמוע את תוכן השיחה ולגלות על העץ שהכין המן למרדכי [מלבי"ם].
הפועל וַיַּבְהִלוּ מצביע על כך שהסריסים מיהרו ודחפו אותו בחפזון ובבהלה [רלב"ג, עמנואל הרומי]. מהירות זו אינה אופיינית להנהגת העולם הרגילה, אלא מעידה על כך שזהו מהלך אלוהי, שכן פעולותיו של ה' יוצאות אל הפועל במהירות שמעבר לזמן הרגיל [אור חדש]. הבאתו בבהלה גם שללה ממנו את הכבוד הראוי לשר המוזמן למלך, והוא אף נלקח מבלי שהספיק להתרחץ ולנקות מעליו את הלכלוך שדבק בו קודם לכן [מנות הלוי]. למהירות זו הייתה גם מטרה פוליטית ומעשית מצדה של אסתר: היא חששה שאם יינתן להמן זמן, הוא יספיק לשלוח איגרות לבניו ששימשו כפקידים בכירים במדינות השונות, והם יפתחו במרד נגד המלך [אור חדש, מנות הלוי].
כאשר הובא המן אֶל־הַמִּשְׁתֶּה אֲשֶׁר־עָשְׂתָה אֶסְתֵּר, המשתה כבר היה מוכן ומזומן עבורו [מנות הלוי]. נשאלת השאלה מדוע אסתר המתינה למשתה השני ולא פעלה נגדו כבר במשתה הראשון. התשובה היא שבתחילה היא הייתה אחוזת אימה מעוצמתו של המן, ובמיוחד כשראתה שצום היהודים טרם נענה בסימן ברור מאת ה'. אך כעת, משהחלה מפלתו של המן, סר פחדה והיא הייתה מוכנה לפעול [אבן עזרא]. בסופו של דבר, הסריסים שימשו כשליחי ההשגחה שהובילו את המן אל מותו. דרך משתה היין, שהביא בעבר מוות וטומאה לעולם, נגזר כעת דינו של המן מזרע עמלק, ובכך תוקן החטא ההיסטורי של שאול המלך שהותיר בחיים את אגג [שלום אסתר].