עצת המן משקפת תעוזה יוצאת דופן, שכן הוא מבקש לעצמו סממני שלטון מובהקים שהשימוש בהם על ידי הדיוט נחשב למרידה שדינה מוות. השגחת ה' מתגלה כאן במלוא עוצמתה, כאשר היא מובילה את המן לתכנן במו ידיו את שכרו של מרדכי, מידה כנגד מידה: תחת השק שלבש מרדכי יינתן לו לבוש מלכות, תחת האפר שעל ראשו יינתן כתר, ותחת הילוכו ברחובות העיר בבכי הוא יורכב בכבוד על סוס המלך [אלשיך]. המן נמנע מלבקש מעמד קבוע ומתמשך, מחשש שהמלך מתכוון לאדם אחר ויקנא בו, ולכן בחר לבקש גדולה זמנית וחד-פעמית אך בדרגה הגבוהה ביותר [שלום אסתר].
הבקשה מתמקדת בשלושה פריטים המייצגים את הבדלתו המוחלטת של המלך משאר העם: הכתר רומז להתנשאותו מעל כולם, הסוס מסמל את שליטתו ורדייתו בהמון, והלבוש מבטא את כבודו העצמי [אור חדש].
תחילה מציע המן כי המשרתים יָבִיאוּ [אבן עזרא, עמנואל הרומי] לְבוּשׁ מַלְכוּת אֲשֶׁר לָבַשׁ־בּוֹ הַמֶּלֶךְ. התוספת של המילה בּוֹ מרמזת כי לא מדובר רק בבגד שהמלך לבש, אלא בבגד כה מפואר עד שהמלך עצמו התפאר והתקשט בו [אלשיך]. יש המפרשים כי הכוונה היא לבגדים הספציפיים שלבש המלך ביום הכתרתו [יוסף אבן יחיא].
לאחר מכן מבקש המן וְסוּס אֲשֶׁר רָכַב עָלָיו הַמֶּלֶךְ, וַאֲשֶׁר נִתַּן כֶּתֶר מַלְכוּת בְּרֹאשׁוֹ. סביב משמעות חלק זה ניטשת מחלוקת בין הפרשנים, המתמקדת בשאלה על ראשו של מי מונח הכתר. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהמילה בְּרֹאשׁוֹ מתייחסת לראשו של הסוס. לפי מנהג מלכי פרס, היה סוס מלכותי מיוחד שעל ראשו הונח כתר, ואיש מלבד המלך לא היה רשאי לרכוב עליו [אבן עזרא, עמנואל הרומי, מלבי"ם].
מנגד, יש הסבורים כי הכתר ניתן על ראשו של המלך. לפי פירוש זה, המן מבקש את הסוס המסוים שעליו רכב המלך ביום שבו הוכתר, שכן המלכים נהגו לחבוש כתר בעת רכיבה רק באירועים מיוחדים ובהופעות פומביות גדולות [רלב"ג, מלבי"ם, יוסף אבן יחיא, ביאור שטיינזלץ].
גישה שלישית מציעה שהכתר נועד להיות מונח על ראשו של האיש שאותו חפץ המלך ליקר [רלב"ג]. עם זאת, הכתר יינתן לו רק כתכשיט של כבוד ולא כסמל להעברת המלוכה עצמה [אור חדש].
הפרשנים נותנים את דעתם לעובדה שהכתר נעלם מהמשך דבריו של המן בפסוקים הבאים. יש המסבירים כי המן ניסח את בקשתו בעורמה ובעמימות מכוונת; הוא קיווה לקבל את הכתר לראשו, אך כשהבחין כי פני המלך השתנו מזעם על החוצפה שבבקשת הכתר, הוא מיהר לסגת ולהשמיט אותו מהמשך דבריו, בטענה שהתכוון רק לכתר שעל ראש הסוס [אלשיך, אבן עזרא, אור חדש]. הסבר נוסף להשמטת הכתר הוא שבעוד שאת הלבשת הבגדים והובלת הסוס יכולים לבצע שרי המלך, הנחת כתר על ידי שר נראית כהמלכה ומרידה, ופעולה כזו יכולה להיעשות רק על ידי המלך עצמו [אור חדש]. מאידך, לאלו המפרשים שהכתר מונח על ראש הסוס, אין צורך להזכיר את הכתר בהמשך, שכן הבאת הסוס המלכותי הידוע כוללת בתוכה ממילא את הכתר שעל ראשו [אבן עזרא, רלב"ג].