אסתר, פרק ו׳, פסוק ח׳

המן מבקש לעצמו סממני שלטון מובהקים באופן זמני אך בדרגה הגבוהה ביותר, ומציע שהמשרתים יָבִיאוּ לְבוּשׁ מַלְכוּת אֲשֶׁר לָבַשׁ־בּוֹ הַמֶּלֶךְ, בגד כה מפואר שהמלך התקשט בו ביום הכתרתו. בנוסף הוא דורש וְסוּס אֲשֶׁר רָכַב עָלָיו הַמֶּלֶךְ וַאֲשֶׁר נִתַּן כֶּתֶר מַלְכוּת בְּרֹאשׁוֹ, כאשר יש הסבורים שהכתר הונח על ראש הסוס המלכותי, ואחרים מפרשים שמדובר בסוס שעליו רכב המלך כשהכתר בראשו, או שהכתר נועד לאיש המכובד עצמו. בקשת הכתר נוסחה בעמימות מכוונת, אך כשהבחין המן בזעם המלך על החוצפה שבבקשה זו, הוא נסוג והשמיט את הכתר מהמשך דבריו. לבסוף, השגחת ה' הובילה את המן לתכנן בעצמו את שכרו של מרדכי, כך שמידה כנגד מידה יקבל בגדי מלכות, כתר ורכיבה על סוס, תחת השק, האפר והבכי שאפיינו אותו קודם לכן.