מתוך ביטחון מוחלט שהוא האדם שעליו מדובר, פותח המן בהצעתו השאפתנית. וַיֹּאמֶר הָמָן אֶל־הַמֶּלֶךְ כי עצם העובדה שזהו אִישׁ אֲשֶׁר הַמֶּלֶךְ חָפֵץ בִּיקָרוֹ, כלומר אדם שהמלך מעוניין לכבד, היא כשלעצמה הכבוד העליון, וכל הטקסים נועדו רק לפרסם זאת ברבים. מכיוון שהמן כבר מחזיק בעושר ובשררה, הוא שואף כעת למעמד של מלך ממש ומתכנן לבקש את סממני השלטון המובהקים. ואולם, בקשת גינוני מלכות נתפסת כסכנה וניסיון מרידה, וכאשר המן מבחין שפני המלך משתנים לרעה, הוא נאלץ לתמרן בזהירות ולהשמיט חלקים מהצעתו כדי להסוות את כוונתו המקורית.
אסתר, פרק ו׳, פסוק ז׳
וַיֹּ֥אמֶר הָמָ֖ן אֶל־הַמֶּ֑לֶךְ אִ֕ישׁ אֲשֶׁ֥ר הַמֶּ֖לֶךְ חָפֵ֥ץ בִּיקָרֽוֹ׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.